תא"ח 28094-03-15 בר משיח נ' אטיה ואח'

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר.

1. התובעת הינה בעלת הזכויות בדירת מגורים אשר נמצאת ברח' דוכיפת 10 (חלקה 275 בגוש 11193) אשר מחולקת לשתי יחידות דיור – היחידה הרלוונטית לענייננו הינה בת 4 חדרים (להלן –המושכר) והשניה הינה בת 2 חדרים (להלן –היחידה הנוספת).

2. ביום 7.9.10 נכרת הסכם להשכרת המושכר (להלן –הסכם 2010) בין התובעת לבין הנתבע מס' 1 (להלן –הנתבע) כאשר בפועל, גם הנתבעת מס' 2 (להלן –הנתבעת) התגוררה במושכר.

3. שכר הדירה שנקבע בהסכם האמור עמד על סך של 4,300 ₪ לחודש. כמו כן, נקבע תשלום של 1,500 ₪ שישלם הנתבע בהוראת קבע בגין תשלומי חשמל, מים, ארנונה, גז ועד בית וביטוח המושכר, כאשר הצדדים יערכו התחשבנות בין הכספים ששילם הנתבע לבין התשלומים שיידרשו בפועל.

4. הצדדים הסכימו להמשיך את הסכם 2010 לשנה נוספת. לבקשת הנתבע, נכרת הסכם חדש לתקופה שמיום 7.9.11 ועד ליום 6.9.12 (להלן –הסכם 2011) כאשר הפעם הנתבעת נרשמה לבדה כשוכרת המושכר. אין חולק כי הנתבע נותר להתגורר במושכר גם בתקופה זו. בהסכם זה, נשאר גובה שכר הדירה על כנו , אולם גובה הוראת הקבע הנדרשת לתשלום החיובים השוטפים עלה ל-1,750 ₪.

5. הצדדים האריכו את הסכם 2011 מספר פעמים, כאשר ההארכה האחרונה היתה בחודש ספטמבר 2014, אז עודכן שכר הדירה לסך של 4,700 ₪ לחודש.

   תמצית טענות התובעת

6. יחסי השכירות בין הצדדים נותרו זהים מאז ההסכם מספטמבר 2011 ומדובר למעשה בהסכם אחד אשר הוארך עד היום.

7. בסמוך לאחר מועד החידוש האחרון של הסכם השכירות, התברר לתובעת כי מאז חודש נובמבר 2011 לא שולמו התשלומים בגין החיובים השוטפים. כך נצבר חוב של כ-70,000 ₪.

8. החוב לא שולם חרף ניסיונות שניתנו לנתבעים להסדירו וכן חדלו הנתבעים מתשלום דמי שכירות שוטפים החל מחודש דצמבר 2014.