תא"ח 23725-12-14

1.כללי 

פסק דין, הנשקל וניתן בשנית, לאור הוראת בית המשפט המחוזי בנסיבות שמטעמי בהירות ראוי לפרטן.

א.ביום 13.5.2015 ניתן פסק דינו הראשון של בית משפט זה, בתביעה לפינוי המושכר, נשוא הליך זה (עסק המשמש למכירת ביגוד ברחוב הסדנא 10 בירושלים). בתמצית הדברים, נדחתה התביעה, כשאבני הבניין העיקריות לפסק הדין היו במסקנת בית המשפט, שעל הפרק נתבעים היכולים ונכונים לשלם את כל דמי השכירות המגיעים מהם, עובדה המוכחת מכך שהסכומים הרלוונטיים לאותו מועד (למעלה מחצי מיליון ₪) הופקדו בקופת בית המשפט, מצב דברים המלמד, על פני פניו, על העדר כל קושי בתשלום דמי השכירות, נושא שהוא, מדרך העולם, מהמרכזיים ביותר מנקודת מבטו של כל משכיר; ובמקביל נפסק עוד, שעל הפרק תובעת, שכלל לא התייצבה בבית המשפט ומטעמה התייצב בנה, שלעדותו הוא, לא כל הנתונים הרלוונטיים היו בידיעתו ו/או בסמכותו. בד בבד ניתן ביטוי למסקנה שעלתה מחומר הראיות, מראשית עד אחרית, שלמעשה, הגיע הסכסוך פתח בית המשפט, נוכח מחלוקת בשאלת זכות הנתבעים לבצע השכרת משנה, ומשבר אמון אישי שהתפתח בין הנתבע 2 לבין בנה של התובעת, שכאמור, אינו בעל דין כלל, בין היתר, על רקע המחלוקת, שהיא לגיטימית כשלעצמה, בסוגיית שכירות המשנה.

ב.מפסיקת בית המשפט המחוזי למד אני כדלקמן:

א.כי ישנן מספר נקודות המהוות, לטענת התובעת, הפרות יסודיות של ההסכם, שיש להתייחס אליהן ביתר פירוט. בתוך כך על בית משפט השלום להתייחס בממוקד לסעיף 10 להסכם הקובע אלו הפרות תיחשבנה כיסודיות. לשון אחר: על בית משפט השלום לבחון ביחס לנקודות שפורטו בפסיקת בית המשפט המחוזי, האם, אכן, הופר ההסכם באופן יסודי על ידי הנתבעים, בנקודות ספציפיות שפורטו.

ב. במקביל הורה בית המשפט המחוזי לדון בשאלה האם התובעת עצמה פעלה בתום לב בעת שנתנה את הודעת הביטול, גם על יסוד העובדות שהובאו בפני בית המשפט ועל יסוד טענות הצדדים.

ג. עם זאת, ביחס לממצאים שקיבלו ביטוי ממצה בפסק הדין המקורי, כגון העובדה שהתובעת עצמה לא התייצבה למתן עדות בבית המשפט על כל המשתמע מכך, לא נכללות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הסתייגויות.

ד .נדרש, אפוא, בית משפט השלום למצות את הדיון בנושאים שאותם פירט בית המשפט המחוזי ולשקול הכרעה מחודשת בתובענה, בין היתר בשים לב למסקנות הדיון המשלים, אך זאת, כשברקע גם מסקנות בית משפט השלום מפסק הדין המקורי, שלגביהן אין הסתייגויות בפסק דינה של ערכאת הערעור. הגם שההשלמות שנדרשו מתבססות על הראיות והסיכומים שכבר הגישו הצדדים, ניתנה להם האפשרות להשלמת טיעון תמציתית, וגם הטיעון המשלים – על שולחן בית המשפט.