תא"ח 22566-03-15 מרקוס ואח' נ' חודיר

בקשת הנתבע לעכב הליכי ההוצאה לפועל עד לערעור.

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, שבה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ביום 21.4.15.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל, זאת ביום 27.5.15.

בהחלטה שניתנה ביום 11.6.15 הבקשה נדחתה, הן משום שלא הוסברה סיבת המחדל, הן משום שהבקשה הוגשה באיחור, ובעיקר משום שבאותה בקשה הנתבע הודה בכך שהפר את ההסכם.

כעת, הנתבע פנה לייצוג משפטי ועתר לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל, עד להכרעה בערעור.

בבקשתו, הנתבע טען כי אין לו חוב, ואף לו היה חוב, הוא שולם. בנוסף, טען כי השקיע במושכר כספים רבים, שירדו לטמיון. כמו כן טען למניעיהם של התובעים.

באשר לטענת הנתבע כי אין לו חוב, הרי טענה זו אינה מתיישבת עם בקשותיו הקודמות של הנתבע. הנתבע עצמו ציין שקיים חוב, ובבקשה נוספת ציין כי החוב הוקטן עקב פירעון הערבות הבנקאית. בכל הכבוד, גם אם החוב נפרע, הפרה היא הפרה, ולכאורה אין לחייב משכיר שהחוזה עמו הופר, להמשיך ביחסי שכירות עם המפר, לא כל שכן כאשר ההפרה נוגעת לתנאי עיקרי.

באשר להשקעת כספים, אין הדבר נוגע לשאלת הפינוי, ואין אדם רשאי להחזיק במושכר רק כדי להבטיח תביעת פינוי.

באשר למניעיהם של התובעים, אלו לא הוכחו, ומכל מקום, אם החוזה הופר אני סבורה שאינם רלבנטיים. רשאי נפגע להחליט האם הוא מוחל על הפרה אם לאו, ומניעיו אינם רלבנטיים.