תא"ח 15496-11-14 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' דריקס

בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת היעדר יריבות וכן משום שבהיעדר יחסי שכירות בין הצדדים, לא ניתן להגיש תביעה לפינוי מושכר, כשממילא התובעת לא הגישה תביעה לפינוי מושכר בהתאם לסדרי הדין.

טענות הצדדים

התובעת הכתירה כתב תביעתה במילים : "תביעה לפינוי מושכר" כאשר לטענת הנתבעת אין לנקוט הליך זה מאחר ובינה לבין התובעת לא נחתם כל הסכם שכירות. עוד טוענת הנתבעת כי לא קיימת יריבות בין הצדדים לאור העובדה שהתובעת לא צירפה ראיה להיותה הבעלים של הנכס נושא ההליך.

התובעת הגיבה לבקשה באופן לקוני וטענה כי הכתירה את כתב התביעה במילים "תביעה לפינוי מושכר" עקב טעות ולא היה בכוונתה להגיש הליך מסוג זה אלא תובענה רגילה ולכן גם לא צירפה תצהיר כנדרש ע"פ תקנה 215 ט(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. התובעת צירפה לתגובתה כתב תביעה מתוקן.

בתשובתה טוענת הנתבעת כי התובעת לא התייחסה לגופן של הטענות ומבקשת לייחס לתובעת "התנהגות רעה וחמורה" בכך שעל אף החלטות חוזרות שהוציאו בתי המשפט לפיהן לא ניתן לנקוט הליך לפינוי מושכר שעה שלא התקיימו בין הצדדים יחסי שכירות, התובעת ממשיכה לנקוט הליך זה ובכך מטעה את בית המשפט. הנתבעת מפנה לפסק הדין של כב' השופטת וולפסון בתיק תא"ח 23535-03-12 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' תואתי (14.10.12) אשר דחה בקשה לפינוי מושכר בהיעדר יחסי שכירות בין הצדדים, עליו הגישה התובעת ערעור שנדחה.

כמו כן טוענת הנתבעת, כי התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ללא שהגישה בקשה לתיקון כתב התביעה ומבלי שקיבלה רשות לתיקונו ויתר על כן, בניגוד לנטען על ידה בתגובתה, היא תיקנה, לא רק את הכותרת, אלא אף את סעיף 2 לכתב התביעה. לעומת כתב התביעה המקורי בו נכתב בסעיף 2 כי "התובעת הינה הבעלים של הנכס...", בכתב התביעה המתוקן נכתב בסעיף 2 כי: "התובעת הינה הבעלים של הנכס...".

דיון והכרעה

בנוגע לטענת היעדר היריבות אציין כי נוכח תיקון כתב התביעה (אליו אתייחס בהמשך), נראה כי התובעת אינה טוענת עוד כי היא הבעלים של הנכס, אלא אך כי היא מורשית לנהלו וככל שדרושה ראיה לעניין זה, נראה כי ניתן להציגה ואין בכך עילה לסילוק התביעה על הסף.

עם זאת, צודקת הנתבעת, כי התובעת לא הייתה רשאית לצרף לתגובתה כתב תביעה מתוקן ללא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה וללא קבלת רשות. התובעת לקתה פעמיים בהקשר זה. פעם אחת, כשלא ביקשה רשות לתיקון כתב התביעה שכן, אף אילו התיקון היחידי שעשתה התובעת היה תיקון הכותרת, עדיין הייתה דרושה בקשה והחלטה לשם כך. פעם שנייה ובכך שהתובעת ביצעה תיקון נוסף בכתב התביעה המתוקן שהגישה וזאת כאמור ללא רשות ואף ללא שגילתה כי בכוונתה לעשות כן. בכך הטעתה התובעת הן את הנתבעת והן את בית המשפט.