תא"ח 13912-12-13 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שביט

תביעה לפינוי מושכר.

התובעת תבעה את פינויו של הנתבע מבית מגורים שהושכר לו על ידה, במושב כמהין שבנגב, מס' 112/1, בשל הפרת הסכם השכירות.

עיקרי טענות התובעת

ההסכם להשכרת המושכר נחתם בין הצדדים ביום 6.1.1997 (להלן: "הסכם השכירות"; "ההסכם").

הנתבע התחייב במסגרת ההסכם להתגורר במושכר בקביעות במשך כל תקופת השכירות, וככל שיפר את התחייבותו זו יחשב כמי שוויתר על זכויותיו לפי ההסכם, ויראו את ההסכם כבטל ללא כל הודעה או התראה מטעם התובעת.

הנתבע נטש את המושכר ואינו מתגורר במקום, כעולה מביקורי מעגל שביצע נציג התובעת במקום, ומבירור שנערך עם תושבי המקום עלה שהנתבע לא נראה במושב, לא ידוע מקום הימצאו, והוא לא קיים קשרים חברתיים במושב.

בהסכם ההתקשרות נקבע שבמקרה של הפרה יסודית של ההסכם, התובעת רשאית לבטל מיד את ההסכם, והנתבע יהיה חייב לפנות את המושכר בתוך חודש ממועד ביטול ההסכם.

עיקרי טענות הנתבע

הנתבע הינו חבר המושב כמהין ונמנה עם מקימיו.

התובעת השכירה את המושכר לנתבע לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, כחלק מהקצאת המקרקעין לתושבים באזורי עדיפות לאומית בנגב.

תכליתו של חוק הדיור הציבורי הינה לאפשר למשכירים לרכוש בבוא היום את הדירה שבה התגוררו עשרות שנים, בהנחה משמעותית, למענם, ולמען בני משפחתם ויורשיהם, וזאת לאחר ששילמו במיטב כספם במשך שנים רבות עבור השכרת הנכס.

יש לראות בדמי השכירות, והתשלומים הנלווים, ששולמו במשך השנים, כמעין רכישה של "זכויות רכושיות" בדירה, ויש להניח שאלמלא נקלע הנתבע למצוקה כלכלית בשל קריסת ענף החקלאות שבו עסק, והליכי פשיטת הרגל בהם נקט, היה פועל לצורך רכישת המושכר.

הנתבע נעדר לפרקים מהנכס במהלך 2013 ו- 2014 לצורכי עבודתו, בהמשך להליכי פשיטת הרגל שבהם נקט, והיעדרותו מהנכס הייתה ארעית ולצורך פרנסה בלבד.

מינואר 2015 הנתבע החל להתגורר בנכס תקופות ארוכות יותר, ולאחר שתינתן החלטה בתביעה שהגיש נגד תאגיד המים המקומי יחזור להתגורר בנכס דרך קבע.