תא"ח 13636-05-16 ראשד נ' עבוד

1.לפני תובענה לפינוי מושכר שהוגשה על פי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות").

2.בהתאם להוראות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות, שהוחלה על תובענה לפי פרק ט"ז 4 לתקנות מכח הוראת תקנה 215י"ב (א) לתקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

טענות התובע 

3.התובע הינו הבעלים של המקרקעין ב- 16/324 + 416/20736 + 1/108 חלקים בשטח כולל של 1,057 מ"ר בחלקה 20 בגוש 17507 (להלן: "המקרקעין"). התובע השכיר לנתבע את המקרקעין בשכירות חופשית ובלתי מוגנת, למשך 24 חודשים, בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 27.2.2013 בו נקבע כי תקופת השכירות הינה מיום 1.3.2013 ועד ליום 28.2.2015 (להלן: "ההסכם" – נספח ב' לכתב התביעה). בהסכם נקבע, כי מטרת השכירות הינה שימוש במקרקעין לצורך מעבר לקרקע שכנה שבבעלות השוכר ו/או שימוש בה לשל מטרה אחרת לרבות חניון לרכבים משומשים ו/או חניה לרכבים המגיעים למוסך של השוכר הסמוך למקרקעין. לשוכר זכות לגדר את המקרקעין ברשת פלדה אותה עליו להסיר בתום תקופת ההסכם. עוד הוסכם, כי לשוכר אין זכות להקים מתקנים או מבני קבע על המקרקעין. עם תום תקופת ההסכם, פנה התובע לנתבע לפנות את המקרקעין, אולם לא נענה.

4.ביום 25.11.2015 הגיש התובע תביעת פינוי נגד הנתבע (ת"א(נצרת) 56581-11-15). בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי פינה את המקרקעין. בדיון שהתקיים ביום 16.3.2016, הצהיר הנתבע כי הוא לא מחזיק יותר במקרקעין. על סמך הצהרתו, הסכים התובע למחיקת התביעה, וניתן פס"ד המורה על מחיקת התביעה לפינוי מושכר. ואולם, התברר לתובע, כי בניו של הנתבע נמצאים במקרקעין, שעליו כלי רכב וגרוטאות, והם מסרבים לפנותו.

5.ביום 8.4.2016 הגיש התובע בקשה לביטול מחיקה, ולפתיחת ההליך מחדש, שכן פסה"ד ניתן

בהתבסס על הצהרה כוזבת של הנתבע.

בהחלטה מיום 14.4.2016 נדחתה הבקשה, ונאמר לתובע להגיש תביעה חדשה או בקשה לביטול פסה"ד. מכאן התביעה דנן.

טיעוני הנתבע 

6.הנתבע טען, כי פינה את המקרקעין עוד לפני תום תקופת ההסכם, וכי אינו משתמש במקרקעין. לטענת הנתבע , בשנת 1991 רכש מהתובע ומשני אחיו שטח של 1,057 מ"ר בחלקה הידועה כגוש 17507 חלקה 20 מאדמות ריינה. בשנת 2010 רכש חלק נוסף ובסה"כ רכש 1,562 מ"ר במקרקעין. הרכישה היתה במושע ולא היתה חלוקה. עוד טען, כי משנת 1991 ועד היום השתמש, בהסכמת התובע, בכניסה מהמגרש שבבעלותו .

7.בנוסף, עת ערך את ההסכם עם התובע, התכוון כי המקרקעין ישמשו מחסן לגרוטאות של רכבים מהתכוון למכור כחלקים וכגרוטאות ברזל, אולם מאחר והעסק לא צלח, כלל לא השתמש במקרקעין ואין מניעה כי התובע ישתמש בחלקים שלו במקרקעין.