תא"ח 12947-02-15

1.בפסק-דין מיום 6.7.2015 התקבלה התביעה וניתן צו, המורה לנתבעים ולכל מי מטעמם לפַנות לאלתר את המושכר ולהעמידו לרשות התובעים. בדבר הוצאותיו של ההליך הוחלט שיינתן פסק-דין משלים לאחר שיודיעו הצדדים את עמדותיהם.

2.התובעים עתרו לפסוק לזכותם הוצאות-משפט וכן שכר-טרחה של עורך-דין בסכום של 18,866 ש"ח לכל תובע מיוצג. שכר-הטרחה חושב בהתאם לתעריף האמור בסעיף 1 לכללי לשכת עורכי-הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, ולפי סעיף 3(א)(1) בתוספת לכללים, כשני אחוזים מן השווי השמאי של המושכר בתוספת מע"מ. בהוצאות-המשפט לא טענו התובעים לסכום ולא הביאו ראיות על הוצאותיהם בפועל. אגרת-ההליך, ששולמה, היא בסך 655 ש"ח.

הנתבעים טענו כי אין מקום לראות בתובעים מי שזכו במשפט, משהנתבעים נענו מרצונם לבקשת-הפינוי. עוד נטען שאין לפסוק הוצאות כל עוד לא הוכרעה תביעה נוספת, התלויה ועומדת בענין המושכר.

3.תביעת הפינוי נתקבלה. יש מקום להתחשב בקביעת שיעורן של הוצאות בכך שפסק-הדין ניתן בעקבות הודעה מטעם הנתבעים ובטרם התקיימו דיונים בתיק. אך אין הדבר דומה למצב, שבו פינו הנתבעים את המושכר בטרם הוגשה תביעה. אמת, יש לקשור בין הפינוי לבין הגשתה של התובענה. לא פחות מחמישה חודשים חלפו בין מועד-ההגשה לבין מתן פסק-הדין. שירותים משפטיים נשכרו, כתבי בי-דין והודעות נערכו והוגשו. הוצאות הוצאו. ואם בענין המושכר מתנהלים מספר תיקים בערכאות, הרי ששמיעתם היא נפרדת ובכל תיק – החלטה בדבר הוצאות עומדת לעצמה. מן העבר האחר, השוויו השמאי אשר לו טענו התובעים, לא הוכח ולא נתמך בשום אסמכתא שהיא. בהינתן אלה יקשה לגזור מהשווי הנטען את שכר-הטרחה, ויש לבכר הישענות על התעריף המינימלי המומלץ בתביעת פינוי לפי הכללים שהוזכרו.

4.בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-דין משלים זה לידיהם ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לכל אחת מקבוצות התובעים – תובעים 8-1; תובעת 9 ותובעת 10 – הוצאות משפט בסך 300 ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורך-דין בסך 6,300 ש"ח. סכומים אלה כוללים מע"מ ואין להוסיפו. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית כדין ממועד החיוב ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ו, 23 אוקטובר 2015, שלא במעמד הצדדים.