תא"ח 12868-08-14 סלקמן ואח' נ' צבי ואח'

1.בפניי תביעה לפינוי מושכר על פי פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

רקע עובדתי

2.התובעים הינם בעליה של דירה בת 4 חדרים ברח' איילון 25 בראש העין, הידועה גם כחלקה 312 בגוש 5500 (להלן: "הדירה").

3.הצדדים התקשרו ביום 1.7.09 בהסכם שכירות לתקופה של 12 חודשים. בנוסף נתנה לנתבעים אופציה להאריך את תקופת השכירות ב- 24 חודשים נוספים (להלן: "ההסכם הראשון").

4.ביום 1.9.11 נחתם הסכם שכירות נוסף שבמסגרתו הוארכה תקופת השכירות כאשר תקופת הארכה זו באה לקצה ביום 31.7.14 (להלן: "ההסכם הנוסף").

5.אין חולק כי התובעים ביקשו להעלות את דמי השכירות במהלך קיומו של הסכם השכירות הנוסף בהתבסס על בדיקה שערכו בענין גובה דמי שכירות בשוק.

לטענת הנתבעים היו נכונים להסכים להעלאה מסויימת כנגד השקעתם של התובעים בגינה ופתרון בעיית העובש בדירה אך לא נענו. בשל הדרישה הבלתי סבירה לשיטתם, הודיעו לתובעים, כי יהיו נכונים לשקול את שינוי גובה דמי השכירות לקראת סיום ההסכם הנוסף. לפיכך הופתעו לקבל התראת פינוי ביוני 2013 במכתב ב"כ התובעים.

6.אין חולק כי לאחר ייעוץ משפטי שקיבלו חזרו בהם התובעים מדרישת הפינוי הנ"ל.

בהמשך, ביום 28.7.13, הודיע הנתבע 2 לתובעים בדוא"ל כי הנתבעים ימשכו להתגורר בדירה בהתאם לתנאי הסכם השכירות הנוסף ויפנו את הדירה במועד המוסכם קרי ביום 1.8.14.

7.שני הצדדים נערכו לסיום יחסי השכירות כאמור, התובעים בבקשתם לאפשר לשוכרים פוטנציאלים לבקר בדירה ואילו הנתבעים מצידם עמלו לטענתם לחיפוש דירה אחרת להשכרה ולאחר שמצאו דירה כנ"ל, גדולה יותר ובשכונה יקרה יותר אף קבלו טיוטת הסכם שכירות מבעליה.