תא"ח 12147-10-15 שליו נ' אסולין ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבעים ביום 9.11.2015, מחמת אי הגשת כתב הגנה על ידם.

2.ביום 8.10.2015 הגישה התובעת תביעה לפינוי מושכר, לפי פרק טז'4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

כפי שעולה מכתב התביעה, ביום 1.9.2015 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות בנוגע לחנות ברחוב יונה 4 והרצל 12 בשכונת הדר בחיפה, הידועה גם כגוש 10856, חלקה 33 (להלן "המושכר"). נטען, כי מאחר ובמועד חתימת ההסכם לא הביאו עימם הנתבעת שיקים, בטענה כי הזמינו שיקים וטרם קבלו אותם, הוסף סעיף להסכם לפיו החוזה יכנס לתוקף בכפוף להמצאת השיקים המפורטים בו.

התובעת טענה, כי עד למועד הגשת התביעה לא שלמו הנתבעים סכום כלשהו בגין דמי השכירות ומנגד, נכנסו למושכר והחלו בעריכת שינויים בו. נטען, כי משנדרשו לקיים את חיובם על פי ההסכם, סרבו לשלם.

התובעת טענה, אפוא, כי ההסכם לא נכנס לתוקף ולמעשה, הנתבעים מחזיקים בחנות שלא כדין וללא רשות. לפיכך, עתרה התובעת להורות על פינויים של הנתבעים מהנכס.

3.מסמכי התביעה נמסרו לידי הנתבעים ביום 8.10.2015 ומשלא הגישו כתב הגנה, ניתן כנגדם ביום 9.11.2015 פסק דין בהעדר.

4.ביום 12.11.2015 הגישו הנתבעים בקשה לביטולו של פסק הדין. במסגרת הבקשה, אשרו הנתבעים כי קבלו את כתב התביעה לידיהם וכי נדרשו להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים. לטענתם, במהלך הימים הם שוחחו עם התובעת ואנשים מטעמה, על מנת להגיע לידי הסכמה וכי דובר על כך שהתובעת תבטל את התביעה. לכן, לא הוגש כתב הגנה. עוד טענו, כי ההסכם נחתם ביום 1.9.2015 וכבר ביום 8.10.2015 הוגש כתב התביעה.

הנתבעים טענו, כי בתקופה הנ"ל הנכס היה בשיפוץ ובעלת הבית היתה בחו"ל. הם ניסו להשיגה ולשתף אותה בהתקדמות התהליך. ביום 7.10.2015 הגיעה התובעת למושכר וטענה כי "המקום לא שופץ" ונראה "לא טוב". השיחה בין התובעת לבין הנתבע מס' 1 התנהלה כאשר האחרון ברכבו, מאחר ולא חש בטוב והתובעת אמרה כי תדבר עימו למחרת. במקום זאת, הגישה את התביעה. הנתבעים הוסיפו, כי על מנת להכנס למושכר, הם שלמו דמי פינוי בסך של 38,000 ₪ (מתוך 60,000 ₪) לשוכר הקודם. הנתבע מס' 1 טען כי עזב את עבודתו הקבועה על מנת שיוכל לעבוד ולשפץ את הנכס וכי השיפוץ עלה לו יותר מ - 10,000 ₪ (לא צורפו אסמכתאות כלשהן בקשר לסכומים הנ"ל). בחדש ספטמבר הוא לא עבד בחנות, מאחר והיתה בשיפוצים והיו חגים. הנתבעים טענו, כי הם רוצים לשלם לתובעת את דמי השכירות כפי שסוכם ולהעביר לידיה שיקים לביטחון, כפי שסוכם בחוזה. עוד טענו, כי התובעת טענה בפניהם כי יש לה קונה המוכן לרכוש את הנכס ולכן, עליהם לעזוב וכי התובעת איימה עליהם.

בתגובתה לבקשה, טענה התובעת כי אכן, לאחר הגשת התביעה היא פנתה לנתבעים ובקשה שישלמו לה את שכר הדירה על פי החוזה, במטרה לייתר את התביעה ולפתור את המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט. תנאי לביטול התביעה היה תשלום שכר הדירה ומסירת שיקים לביטחון. אלא, שעד להגשת התגובה, לא נתקבל מהנתבעים תשלום כלשהו או שיקים לביטחון. עוד נטען, כי לאחר אותה פניה, לא התנהלו מגעים בין הצדדים.