תא"ח 10589-07-16 עירית בני ברק נ' שמואל

בחודש יולי 2016 עתרה התובעת בתביעה זו שעניינה פינוי הנתבע מנכס שנמצא בבני-ברק. בחודש ספטמבר באותה השנה הגיש הנתבע כנגד התובעת תביעה בבית המשפט המחוזי, בגדרה הוא מבקש להצהיר על היותו בעל זכויות בנכס.

בשים לב לקיומו של הליך משפטי נוסף, בין אותם צדדים, ביחס לאותו נכס, הוריתי לצדדים להודיע עמדתם באשר לאפשרות שההליכים בתיק שלפניי יעוכבו עד להכרעה בהליך המקביל.

הנתבע הסכים להצעת בית המשפט. התובעת מתנגדת. לדידה, אין מקום לשקול לעכב את ההליכים בתיק, בשעה שהנתבע עצמו לא עתר בבקשה לסעד כאמור. הוא לא נקט בהליך למתן צו מניעה; הוא הפר הפרה יסודית את הוראות ההסכם עמה; התובעת זקוקה לקרקע למטרותיה הציבוריות; עמדתו בהליך בבית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם הסכם השכירות וממילא עליו להסדיר את תשלום דמי השכירות.

לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, החלטתי להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שלפניי עד להכרעה בהליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי; אלו השיקולים שמנחים אותי:

1. בחינה של התביעה בהליך הנוכחי, כתב ההגנה והתביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי מעלה שההליך בבית המשפט המחוזי מעורר שאלות דומות לשאלות שמתעוררות בהליך שלפניי. המשוכה שעומדת בפני הנתבע היא משמעותית. על אף האמור, אין מקום לברר במקביל ובהליכים נפרדים מסכת עובדתית אחת.

2. התובעת הקדימה את הנתבע. לעולם קיימת אפשרות שהשיקול העומד בעצם הגשת תביעה אחרת הוא עיכוב בירור תביעה מוקדמת. עם זאת, על אף הוראות הסכם השכירות, שלכאורה העניקו לתובעת עילה להגיש את התביעה במועד מוקדם יותר – לפני שנים (תקופה השכירות תמה בחודש ספטמבר 2008), התביעה הוגשה רק לאחרונה. הנתבע עצמו מציין שהוא פעל בניגוד להוראות הסכם השכירות (לא שילם תשלומים; התיר לאחר לעשות שימוש במושכר; בנה במושכר) במהלך כל תקופת השכירות. הוא טוען שעשה כן על יסוד אותם טיעונים שמשמשים אותו במסגרת התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בפניי הבהיר ב"כ התובעת, במענה לשאלת בית המשפט: "אין לי מושג אם בתקופת החוזה הוא שילם דמי שכירות" (עמ' 6, ש' 31). היינו, עולה שעוד במהלך תקופת השכירות ייתכן והתובעת הייתה זכאית לעתור בהליך מתאים. היא לא עשתה כן.

3. הקצאה של זמן שיפוטי כמו גם הרצון למנוע הכרעות סותרות הם שיקולים שנתונים לבית המשפט. היינו, בית המשפט מוסמך להורות על עיכוב הליכים, עד להכרעה בהליך תלוי ועומד, גם כשהדבר נעשה ביוזמתו.

4. ההליך בבית המשפט המחוזי מתברר במסגרת המרצת פתיחה. הוא צפוי להיות מהיר יותר מהליך שמתנהל בסדר דין רגיל.

5. גם אם סיכויי הנתבע להצליח בהליך שלפניי נחזים בעייתיים (בהינתן שעמדתו אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו של ההסכם הכתוב), הרי שבירור עובדתי מקיף (הנתבע הבהיר שהוא חפץ בזימון מספר עדים), עשוי להימשך זמן. אין מקום ששני בתי משפט ידונו במקביל בשני הליכים שמעוררים שאולות דומות. כאמור, התובעת עצמה נקטה שיהוי רב, והטענה לפיה קיים צורך דחוף לברר את התובענה אינה משכנעת.