ת"ת 8817-07-13 בנק לאומי לישראל בעמ נ' קואס

בפני התנגדות ובקשה לביצוע תביעה ובקשה למתן אורכה להגשת התנגדות.

אליבא דמבקש בתצהירו, אזהרה והתראה לא הומצאו לידיו אלא לכתובת בה אינו מתגורר מזה מספר שנים. המבקש טוען כי אמו מתגוררת בכתובת זו, אך לא מסרה לא את מכתבים ששלח התובע, וכי נודע לו אודות התובענה במקרה.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שאין להקל ראש בזכויותיו של המשיב בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו של המבקש.

באשר לטעמי ההתנגדות, המבקש טוען כי מעולם לא היה לו חשבון בסניף במזרח ירושלים (הסניף נשוא החוב). כמו כן בתחילה טוען המבקש כי היה לו חשבון בסניף אחר אצל המשיב לפני למעלה מ- 15 שנים, בהמשך טוען כי החשבון הלה נסגר לפני למעלה מ- 10 שנים. כמו כן לא צורפו המסמכים המורים על אופן הצטברות החוב וכן מסמך פתיחת חשבון עליו עם חתימת המבקש. בנוסף מעלה המבקש טענת התיישנות לגבי החוב, ככל שקיים.

לאחר עיון בטענות המבקש ולאור העובדה כי טענות המבקש בתצהירו אינן מפורטות דיו, הן לעניין הארכה והן לעניין ההתנגדות גופה, כמו כן המבקש לא צרף כל מסמך לביסוס טענותיו. הגעתי לכלל מסקנה, שעסקינן בהגנה דחוקה ביותר הגובלת בהגנת בדים. במצב דברים זה, על פי ההלכה הפסוקה, יש מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן: "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם הנתבע כאשר נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בהפקדה"(א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 413). לאור האמור לעיל, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ₪. לא יופקד הסכום האמור בתוך 30 ימים, תדחה ההתנגדות. יופקד הסכום, תינתן למבקשת רשות להתגונן והתביעה תועבר לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.