ת"ת 8081-07-11 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' טייב

גורלו של תיק זה לא שפר, והתנהלות שני הצדדים גם יחד תרמה גם היא את תרומתה לכך.

לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פס"ד למעשה שניתן נגדו ביום 19.11.11 ע"י כב' הרשם אדי לכנר (כתוארו אז) – פס"ד שדחה את התנגדות הנתבע לביצוע תביעה על סכום קצוב (על סך פעוט של כ- 400 ₪) בהוצל"פ, בהיעדר התייצבות הנתבע לדיון ביום 19.12.11 שבו ניתן פסה"ד.

לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים (שהוגשו "בתשלומים" חלקם בשיהוי), אני מחליט להיעתר לבקשה, ללא צו להוצאות, נוכח האופן הבעייתי שבו התנהלו שני הצדדים גם יחד.

פסה"ד ניתן לכאורה (פסה"ד אינו כולל הנמקה רלוונטית ולכן עליי לשער את הדברים) על סמך הצהרתה של ב"כ התובעת לפרוטוקול, לפיה היא עדכנה את הנתבע טלפונית על מועד הדיון, ונראה שעל בסיס ידיעה מיוחסת זו של הנתבע על הדיון ניתן פסה"ד. אלא שהנתבע כופר בהודעה הנ"ל, וב"כ התובעת לא מסרה תצהיר להפרכת דבריו, מה גם שעולה מדבריה שלה כי התקשורת לא הייתה עם הנתבע ישירות, כי אם עם מייצגו/מתווכו. מכל מקום, טענת הנתבע כי לא ידע על הדיון לא נסתרה ע"י התובעת. צודקת התובעת בטענתה הכללית כי על בעלי דין לעקוב גם ביוזמתם אחר החלטות ביהמ"ש, אך כאן מדובר בנתבע שאינו מיוצג ע"י עו"ד (למצער לא באופן פורמאלי) ולכן התוקף של הדברים מוחלש, מה גם שהדיון המקורי נדחה.

לחובת הנתבע נזקף שיהוי רב בפעולותיו, ותמוה שנדרשו לנתבע מספר שנים כדי להיזכר שטרם ניתנה החלטה עניינית/סופית בבקשתו לביטול פסה"ד. מנגד, גם התובעת לא קדמה הכרעה כזו.

בנסיבות לקחתי בחשבון גם את העובדה המצערת, שביהמ"ש (מסיבה לא ברורה) לא קבע דיון המשך, בהמשך להחלטת כב' הרשם לכנר מיום 11.4.12, ולא ראוי לטעמי שהנתבע יינזק דיונית בשל כך.

לגופם של דברים, מצאתי, לכאורה ולמצער לצורך ההליך שלפניי, שיש בפי הנתבע טענת הגנה שראויה להתברר (הנתבע מציג עובדות ונתונים מפורטים ומלאים למדי, לכאורה, לגבי מסכת מגעים והתחשבנויות רלוונטיים בין הצדדים, שבסופם, לשיטתו, לא נותר חייב דבר לתובעת).

בנסיבות כולן ולסיכום:

פסה"ד מיום 19.12.11 מבוטל.