ת"ת 7270-07-14 ניסני נ' בבייב ואח'

בפניי מוגשת בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך של 15,000ש"ח הנוגעת לדירת מגורים בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב ש"י עגנון מספר 11 בעיר ראשון לציון (להלן "המושכר"). להלן יובאו טענות התובעים והנתבעים בהתאמה.

טענות התובע: התובע טוען כי בסוף חודש אפריל אשתקד, נערך הסכם שכירות בינו לבין הנתבעים כאשר נתבעים 2,3-הוריו של נתבע 1, שימשו כערבים לשם מתן תוקף לחוזה השכירות דנא ומתוקף כך מסרו לידי התובע שטר חוב לביטחון בסך 15,000ש"ח.

התובע טוען כי במהלך התקופה התגלעו חילוקי דעות בין בני הזוג ובעטיים עזבה האישה את המושכר. התובע טוען כי לאחר זמן מה גמר בליבו הנתבע לעזוב המושכר גם כן, כך ניטש המושכר ונותר עומד עם מלוא הטובין של הנתבע ללא אפשרות להשכירו לאחר תחתיו.

התובע טוען כי לרבות פגיעה זו, אף מצא נזקים במושכר כמות כתמי חלודה על השיש ומזון מרקיב במקרר. התובע אף מציין כי נאלץ להחליף הצילינדר בשל המצב דנא שהרי הנתבע לא הואיל למסור המפתח כפי שסוכם בחוזה השכירות.

טענות הנתבע: הנתבע טוען כי ניתנה במעמד ההסכם ערבות בנקאית אוטונומית בסך 8,400ש"ח כנגד שלושה חודשי שכירות באם יחדלו אלה לשלם תשלומי השכירות כסדרם, ברם, טוען הנתבע, התובע לא הואיל לפרוע השיק דנא אלא פתח כנגדם, בחוסר תום לב, בהליכים דנא, והביא הוריו, הערבים, להיות חלק מהסכסוך הנידון ללא טעם מוצדק.

הנתבע טוען כי החלוקה בין בני הזוג הנוגעת לתשלום הוצאות שוטפות נחלקה בין השניים כך שבת זוגו, תהא אחראית על תשלומי השכירות. לראיה, השיקים כולם היו על שמה, והבעל, נתבע1 ישלם שאר ההוצאות המתאימות.

הנתבע טוען כי בשל המצב המיוחד אליהם נקלעו, אשר אותו לא צפה, ניסה למצוא שוכר אחר תחתיו כדי להקטין הנזק וזאת בשל יציאתו מהמושכר בטרם עת.

הנתבע טוען כי ניסה להביא לכדי הסכם השוכר החלופי והמשכיר, ברם, זה האחרון דחה הדבר בציינו כי הנתבעים שכרו המושכר ביחד ולחוד ובשל כך לא יהא מן הראוי לעשות כן ללא הסכמתה של בת זוגו של נתבע1 לרבות חתימתה.

הנתבע טוען כי לעניין הנזק אותו גרם למושכר, אין מדובר בדירה חדשה ושכמותה לא ידע להבחין בין עיקר לטפל, היינו, כתמי החלודה לא היוו נזק בעניינו ומשכך לא נפנה לדבר עלי הסכם השכירות. הנתבע טוען כי פנה לא אחת לתובע כדי לשלם חובו הנטען בכפוף להחזר השיקים הישנים הנמצאים ברשותו ואולם, התובע לטענתו לא השכיל לעשות כן ולא המציא השיקים הישנים תחת החדשים שהציע הנתבע.

דיון והכרעה: 

הדיון בבקשת רשות להתגונן נועד לסנן בקשתו של אדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר זה, להיאבק על זכותו להיכנס לשערי בית המשפט ולזכות בהכרה "כנתבע", שהרי, אין הוא רשאי להמציא הגנתו ללא רשות. עול ההוכחה המוטל עליו בשלב זה הינו מצומצם ואין הוא מחויב להוכיח גרסתו עלי תצהירו, כך, אין בית המשפט שוקל מהימנותו של המצהיר או קובע מסמרות בעניין הנידון. תקנה 204 קובעת: "הוגש כתב התביעה כאמור בתקנה 203, לא יתגונן הנתבע אלא אם כן ביקש רשות מאת בית המשפט או הרשם". ראוי לציין כי אין התקנות קובעות הנחיות בדבר מתי יש ליתן רשות להגן ומתי לאו.

ההלכה לעניין זה ,הנוגעת לשיקולי בית המשפט, התגבשה במרוצת השנים עם הפסיקה, כך שיינתן לנתבע להתגונן גם במקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית לנתבע ולו הגנה בדוחק (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית- תשס"ט, עמ'402-403).

מדובר בתביעת דמי שכירות שחב הנתבע לתובע בסך 2,800ש"ח כפי שעולה מפרטי חוזה השכירות הנוגע למושכר דנא. לפי שעולה מפרטי כתב התביעה השיקים אותם המציא הנתבע לתובע כנגד החזקתו במושכר חוללו וכך נותר הוא חייב בגין 5 שיקים במספר עבור 2,800ש"ח לחודש, החל מחודש נובמבר. בפרוטוקול שנחתם ביום 24 לדצמבר נחקר הנתבע על תצהירו (להלן" הפרוטוקול") ונשאל אודות נסיבות המקרה לרבות היעדרה של נתבעת4, אשתו דאז, מהדיון דנא.