ת"ת 64479-05-16 ראובן נ' הניה

פסק דין זה הינו ההחלטה שניתנה באולם בית המשפט לאחר תיקוני הגהה בלבד.

בתאריך 17/4/14 עצרה משטרת ישראל את הרכב נושא כתב התביעה שהוא נהוג ע"י עזזמה נסים ולאחר מכן הגישה נגדו כתב אישום בגין נהיגה ברכב הנ"ל ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח.

הנהג לא הואשם בכך כי הוא נוהג ברכב שהורד מהכביש שנה קודם לכן כפי שטוענת הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בשעת עצירתו של מר עזזמה לא היה הרכב ברשותה או בבעלותה מזה 3 חודשים שכן בינואר אותה שנה נמכר למוחמד אבו שרך מחברון.

הנתבעת הציגה הסכם, בעברית ובערבית, שלפיו נמכר הרכב כביכול לאותו מר אבו שרך בתאריך 19/1/14 - תמורת 6,500 ₪. בהסכם שהוצג ובהתנגדות, דבר זה אינו רשום , אולם הנתבעת טוענת כעת טענה חדשה - והיא - שהרכב נמכר לברזל, היות וירד מהכביש.

בשעת חקירתה של הנתבעת התעוררו בי שתי תמיהות.

א. כיצד לא מצאה הנתבעת לנכון לציין עובדה זו, שהיא עובדה חשובה מאוד - ועומדת בסתירה לכך שהרכב נמצא ע"י משטרת ישראל כשהוא נהוג על ידי מר עזזמה - 3 חודשים לאחר מכן?

ב. כיצד הצליח בעלה, שהיה כלוא באותה עת - ושכליאתו היא זו שהמריצה את הנתבעת למכור את הרכב - לערוך את שני ההסכמים בעברית ובערבית ולהחתים את הצדדים עליהם?

ידועה ההלכה שלפיה לא במהרה תידחה בקשת נתבע למתן רשות להתגונן. אולם במקרה הנוכחי מצאתי כי מדובר בהגנת בדים. הנתבעת עשתה עלי רושם לא אמין. היא הרבתה בתשובות של "אני לא יודעת" ובמקום שבו העידה בצורה פוזיטיבית לא התיישבו תשובותיה זו עם זו, כאמור לעיל.

לפיכך אני דוחה את ההתנגדות ומחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 3,500 ₪ שישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.

לקחתי בחשבון בפסיקת סכום זה גם את הוצאות הדיון הקודם.