ת"ת 60122-01-14 סלקום ישראל בע"מ נ' תמימי

1) התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע.

2) על פי הנטען בכתב התביעה נחתם בין הצדדים הסכם למתן שירותי רדיו טלפון נייד, בגין השירותים אותם אמורה התובעת לספר התחייב הנתבע לשלם בהתאם לחשבוניות שיופקו לו מעת לעת.

3)על פי כתב התביעה נותר הנתבע חייב סכום של 5,481 ₪.

4) על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל המועד האחרון להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה היה ביום 24.3.13.

בפועל הגיש הנתבע רק ביום 22.1.14 בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וכן את ההתנגדות עצמה.

במסגרת בקשתו להארכת מועד טוען הנתבע כי האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל לא המוצאה לו וכי ככל שקיימת חתימה שכזו הרי שזו איננה חתימתו.

בהתנגדות טוען הנתבע כי הוא מעולם לא התקשר עם התובעת וכי החתימה המופיעה עליו אינה חתימתו.

5)לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

באשר לבקשה להארכת מועד קבעה ההלכה הפסוקה כי בעצם הגשתה יש בכך משום הודאה כי היתה המצאה כדין וכוויתור על כל טענה כלפי ההמצאה שאם לא כן לא היה צורך בהגשתה.

הנתבע אינו מציין את המועד המדויק בו נודע לו לראשונה על קיום ההליכים המשפטיים כנגדו.

יתר על כן, אין בבקשה כל טעם מיוחד לאיחור כמתבקש על פי הדין וההלכה הפסוקה.

כמו כן עולה מחקירתו כי ההמצאה בוצעה במקום מגוריו כפי שזו מופיעה בתעודת הזהות.

באשר להגנתו כנגד הנטען בכתב התביעה עולה כי בידי התובעת מצויים מלוא פרטיו לרבות פרטי הבנק שממנו ניתנה הוראת קבע לתשלום החיובים. עוד הובהר כי אף החשבוניות שהונפקו על ידי התובעת מופיעים על שמו.