ת"ת 59107-06-14 פייביש נ' בר-שפע

  החלטת רשם ההוצל"פ מיום 26/6/2014 קבעה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד וכן, כי המועד להגשת התנגדות בלא להיזקק לארכה חל ביום 22/6/2014.

ביום 2/7/2014 ניתנה על ידי החלטה המזמינה את תשובת הזוכה וזו הוגשה ביום 23/7/2014.

מעיון בבקשה אשר מצויה בתיק זה למן יום 30/6/2014, עולה, כי אין בנמצא בקשה כלשהי להארכת מועד, אלא אך התנגדות ולצדה בקשה בעניין הסמכות המקומית אשר לשיטת המבקשת מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה.

התשובה מציינת, כי כלל לא הוגשה בקשה להארכת מועד ודי בכך על מנת לדחות את ההתנגדות.

לגופו של עניין, מציינת התשובה, כי אין כל קשר בין בתובענה לסכסוך משפחתי, באשר מדובר בהלוואה אשר כלל אינה שנויה במחלוקת, כמו גם העובדה שלא שילמה החייבת לזוכה ולו אג"ח אחת, עפ"י ההלוואה האמורה.

תשובת החייבת מיום 27/7/2014 מציינת, כי כבר ביום 17/6/2014 שלחה באמצעות הדואר ללשכת ההוצל"פ התנגדות ולא ברור לכותב מדוע לא הגיע הכתב במועדו, שכן היה אמור להתקבל עד המועד השייך.

לבקשה צורפו סימוכין בדמות אישור משלוח דואר רשום, אשר לבד מהיותו בלתי קריא, אין הוא מלמד מאומה על מסירת הכתב, אלא אך על משלוחו.

בהתאם להוראות תקנה 15(א) בתקנות ההוצל"פ התש"ם – 1979: "...בקשה כאמור שנשלחה בדואר לא תחשב כבקשה שנתקבלה, אלא אם התקבלה למעשה...".

מכאן, שבמשלוח בקשה ללשכת ההוצל"פ באמצעות הדואר, אין ולא כלום עם קבלתה למעשה מעת שבפועל אינה בנמצא.