ת"ת 58347-07-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' לברט

המבקש עותר לקבלת רשות להתגונן בפני תביעה על סכום קצוב, על סך 521.48 ₪, שהוגשה בטענה כי הוא חב תשלומי פרמיה בגין ביטוח חיים למשכנתא אותו ערך אצל המשיבה.

שאלת התאמתה של התביעה להיות מוגשת כפי שהוגשה, בשים לב לנספחים שצורפו לתמיכה בה, לא הועלתה ולא נדונה.

המבקש טוען כי ביטל את פוליסת הביטוח אצל המשיבה בחודש מרץ 2014 וכי בפועל המשיך להיות מחויב בתשלומי הפרמיה עד כמעט סוף אותה שנה.

המשיבה גורסת, מנגד, כי המבקש אכן הודיע על כוונתו לבטל את הפוליסה בחודש מרץ – אולם לא צירף את חתימת כל המבוטחים, בניגוד להוראות ההסכם בין הצדדים, בניגוד להוראות הממונה על הביטוח ואף בניגוד להנחיות מפורשות שקיבל מן המשיבה. משכך, לא בוטלה הפוליסה למעשה ורק לאחר שכרטיס האשראי של המבקש בוטל והחיובים מכוחו לא כובדו עוד – ביטלה המשיבה את הפוליסה. התביעה, לפיכך, מוגשת בגין חובו של המבקש בקשר לחודשים לאחר ביטול כרטיס האשראי ועד לביטול הפוליסה על ידי המשיבה.

המבקש טען בחקירתו, בדיון שהתקיים בפני היום, כי אמנם קיבל את ההנחיה לצרף גם את חתימת המבוטחת הנוספת, אשתו, ואף עשה זאת ושלח את האישור הנדרש למשיבה – אך לא צירף את המסמך החסר לבקשת הרשות להתגונן ואף לא יכול היה להציגו בדיון.

דיון

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .