ת"ת 56628-02-16 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' עאמר

מונחת לפני התנגדות לביצוע תביעה כספית שסכומה נקצב להיות 44,053 ש"ח.

בד בבד עם ההתנגדות, מוגשת גם בקשה להארכת מועד להגשתה.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע חתם על כתב ערבות להלוואה שהחייבת העיקרית לא פרעה וכי נגד החייבת העיקרית ניתן כבר פסק דין.

התובע מודה בתצהיר ההתנגדות כי אכן חתם על הלוואה בסך 68,000 ₪ שלקחה כלתו . בשלב מסוים, ועקב קשיים כספיים אליהם נקלעו בנו וכלתו של הנתבע , אמה של הכלה הסכימה לשלם את החזר ההלוואה שעמד על סכום של 1,100 ₪. ברם, אמה של הכלה העבירה את הכסף בכל חודש לחשבון מוטעה לאותו בנק בו נלקחה ההלוואה וכך הכסף הועבר במשך זמן רב לחשבון על שם מישהו אחר. הבנק פעל בחוסר תום לב ותבע את הכלה אף כי אם הכלה שילמה לאותו חשבון מוטעה.

בסעיף 12 לתצהיר טוען הנתבע כי :

" חשוב לציין כי כיום אין לי מושג מה פרטי ההלוואה מה החוב אמתי וממה היא מורכבת. לאן הועברו הכספים שהופדקו על ידי אם כלתי".

אשר להארכת המועד טוען הנתבע כי :

" לצערי מאחר ולא ידעתי כיצד לבקש את הארכת מועד חזרה אלי הבקשה" ( כך במקור) "ונאלצתי לכתוב שוב, כך עבר זמן נוסף ואני מבקש בכל לשון של בקשה לקבל את יומי לטעון כנגד ההתנהלות הדורסנית של הבנק בענייני הגם הטענה על הכספים ששולמו ולא מאותרים על ידי הבנק. אני מתכבד בזאת להגיש גם את התנגדותי לביצוע התביעה נשוא תיק הוצאה לפועל זה".