ת"ת 52734-03-14 פלאפון תקשורת בע"מ נ' ברדה

1.בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות והתנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.

בהתאם לאישור מסירת האזהרה ותצהיר המוסר, הומצאה האזהרה למבקש ביום 27.1.14, אשר סירב לחתום, ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 23.3.14.

המבקש טען בתצהירו כי הינו מתגורר במושב גיאה בו עניין קבלת הדואר הינו דבר שאינו מוסדר כראוי, זאת נוכח החלפת הדוור שאינו מתמצא עדיין בזהות כלל התושבים של המושב.

בנוסף, טוען המבקש כי ישנן במושב שתי משפחות בעלות שם משפחה כשלו ועל כן ישנה אפשרות כי האזהרה נחתמה ע"י הדוור שמסר בפועל את המעטפה בבית המשפחה האחרת.

בתצהירו ממשיך המבקש וטוען כי מצב הדברים הוא כי איננו זוכר אם קיבל את התביעה אולם שהה בחו"ל בין הימים 16.2.14 – 26.2.14, התקופה בה היה עליו להגיש התנגדותו.

לטענת המבקש, בין סידורי היום יום נשכח העניין עד שביום 19.3.14 קיבל שיחת טלפון מהבנקאית שמסרה כי הוטל עיקול על חשבונו. עם קבלת הידיעה בדבר העיקול הגיע אל בא כוחו לשם הגשת ההתנגדות.

2.לאחר עיון, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות, ואף שדי בכך לשם דחיית ההתנגדות, הרי שהמסקנה המתקבלת הינה כי אף דינה של ההתנגדות להידחות לגופה.

מלבד הימנעותו של המבקש מחקירת מוסר האזהרה, שכן לו עמד על חקירתו היה עליו לדרוש התייצבותו לחקירה מכח הוראות תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שטיעוני המבקש בכל הנוגע להארכת המועד נסתרים כליל הן מאליהם והן לנוכח פרטי המסירה.

כך, טוען המבקש טענות עובדתיות חלופיות וסותרות, שכן תחילה נטען כי ככל הנראה אדם אחר קיבל את המסירה, ואולם לאחר מכן ובאותו הבל פה נטען כי מצב הדברים הוא כי איננו זוכר באם קיבל את התביעה.