ת"ת 50409-05-17 בנק לאומי לישראל בעמ נ' שועה

לפניי התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד.

המשיב הגיש תגובה לפי החלטתי.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשות ובתגובה, אני מחליטה לקבל את הבקשות ללא דיון וללא צו להוצאות, ולהעביר את התיק לבירור בסדר דין מהיר.

התביעה בתיק ההוצל"פ הוגשה ביום 13/3/17 כתביעה לסכום קצוב, ולה צורפו דפי חשבון נכונים ליום 19/12/16, שהצביעו על יתרת חובה בחשבון העו"ש בסך 10 ₪ ופיגורים בהלוואה בסך 2,609 ₪, שנצברו מיום 5/7/16. לכתב התביעה צורף מכתב התראה מיום 25/2/16 ואישור מסירה.

המבקשת הגישה את בקשותיה ביום 15/5/16, באיחור של יום אחד (לאור פגרת הפסח) ביחס למועד מסירת האזהרה, 6/4/17, וטענה כי כיסתה את הפיגורים, היא ממשיכה ומשלמת את ההלוואה, ואין חוב. המבקשת גם ציינה כי חלפה שנה מאז משלוח מכתב ההתראה ועד הגשת התביעה. את האיחור תלתה הבמקשת בנימוקי ההגנה ובהעדר יעוץ משפטי.

המשיב התנגד להארכת המועד, ולא חישב נכונה את המועד להגשתו, טען כי המבקשת היתה מודעת לחוב, ולגוף ההגנה טען כי אכן המבקשת סילקה את הפיגור בהפקדת הסכום 3,784 ₪ ביום 30/3/17, אך שבה ויצרה פיגור החל מחודש אפריל 2017 ועד עתה. לתגובה צורפו דפי חשבון מיום התגובה, 15/6/17, מהם עולה כי החוב נמוך מהחוב בעת הגשת התביעה, כ-16,691 ₪.

מדפי החשבון ניתן ללמוד גם כי המשיב שלח למבקשת מכתב חריגה בעו"ש ביום 3/3/17, והיא הפקידה 4,000 ₪ ביום 30/3/17, מתוכם הועבר הסך 3,784 ₪ לסילוק הפיגור בהלוואה.

מיום 5/4/17 שבה המבקשת וצברה פיגורים בהלוואה עד עתה (שלושה תשלומים).

התוצאה הינה כי בעת הגשת התביעה, היתה המבקשת בפיגור, נשלח לה מכתב חריגה, והיא סילקה את הפיגור בטווח החוקי. הגשת התביעה לא עמדה בתנאי סעיף 81א1(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, באשר לא חלפו 30 יום מהמכתב, והמבקשת סילקה את הפיגור.