ת"ת 47757-03-14 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' אדרי

1.ביום 13/10/13 הגיש התובע כנגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 33,264 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע לאחר מימוש רכב ממושכן בלשכת ההוצאה לפועל.

2.על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל ביום 24/11/13 בוצעה מסירה של האזהרה לנתבע. ביום 13/3/14 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד. עיתוי הגשת ההתנגדות הוסבר בכך שהנתבע לא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על קיומה אלא לאחר שעבר הזמן להגשת ההתנגדות. נטען כי אישור המסירה לדוד, אביו של הנתבע , אינו נכון כיוון שהאב סובל מבעיות זכרון ולא זוכר שקיבל את התביעה.

3.לגופו של עניין נטען כי הנתבע קיבל הלוואה בסך של 42,654 ₪ ולא הבחין כי בהסכם ההלוואה נכתב סכום של 45,000 ₪. נטען כי ההלוואה ניתנה בריבית של 9.75 אחוז ובכתב התביעה נדרש הנתבע לשלם ריבית 11.9 אחוז. הנתבע טוען כי שילם כ – 10 תשלומים בגין החזרי ההלוואה בסך כולל של כ – 12 אלף ₪ אולם הבנק סירב לתת לו אישור על כך. הנתבע טוען כי נקלע לקשיים כלכליים ולכן לא יכול היה לעמוד בהחזרי ההלוואה. נטען כי לאחר פיגור של חודשיים עוקל הרכב המשועבד ונמכר בהליכי כינוס תמורת 35 אלף ₪ מבלי לתת לו הזדמנות למצוא קונה במחיר ריאלי.

4.ביום 24/3/14 ניתנה החלטה המורה לתובע להגיש תגובה להתנגדות בצירוף העתק מדפי החשבון הרלבנטיים ופירוט מלא אודות ההלוואה ופרעונה.

5.ביום 4/5/14 הוגשה תגובת התובע להתנגדות במסגרתה ביקש התובע לתקן את כתב התביעה. נטען כי סכום ההלוואה הוא 45 אלף ₪ כאשר טענת הנתבע מתבססת על מסמך המשקף את יתרת חוב ההלוואה ביום 30/12/11. באשר לריבית נטען כי הריבית עליה מדבר הנתבע היא הריבית ההסכמית ואילו הריבית אותה יש לשלם במסגרת התביעה היא ריבית פיגורים שעמדה ביום הגשת התביעה על 10.9%. באשר להליכי הכינוס נטען כי איש לא מנע מהנתבע להביא רוכש מטעמו במחיר ריאלי, כאשר לכונס יש אינטרס למכור את הרכב במחיר גבוה ככל שניתן. נטען כי הרכב נמכר על פי הערכת שמאי לאחר התמחרות ובאישור רשם ההוצאה לפועל. ב"כ התובע מצרף לתגובה דפי חשבון רלבנטיים ומבקש לתקן את כתב התביעה כך שיצורפו לה כל המסמכים הנזכרים בהחלטת בית המשפט. ביום 1/6/14 התיר בית המשפט לתקן את כתב התביעה בהעדר התנגדות של הנתבע. במסגרת כתב התביעה המתוקן, נתבע סך של 33,035 ₪ נכון ליום 24.4.14 בצירוף ריבית בשיעור של 10.9 אחוז.

6.ביום 5/11/14 התקיים דיון במעמד הנתבע ובא כוח התובע בהתנגדות. בדיון זה טען הנתבע כי שילם תשלומים של 1,600 ₪ במשך קרוב לשנה. עוד טען הנתבע כי חויב על הוצאות גרירה למרות שהרכב לא נגרר ומסר את המפתחות. הנתבע חזר על טענתו לפיה היתה לו אפשרות למכור את הרכב שהיה שווה 70 אלף ₪, אולם התובע לא הסכים ומכר את הרכב תמורת 35 אלף ₪. לאחר דברים אלו, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע ימסור לנתבע דפי חשבון מחודש אוגוסט 2011 עד דצמבר 2012, הנתבע יוכל להגיש תצהיר משלים 20 יום לאחר קבלת המסמכים והתובע יוכל להשיב לתצהיר המשלים בתוך 20 יום ממועד קבלתו. הוסכם כי התובע יוכל לצרף לתשובה כל מסמך או קבלה שיש להם רלבנטיות לרכב המשועבד. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים וקבע את התיק לעיון למתן החלטה ליום 6/1/15. ביום 28/12/14 הוארך המועד להמצאת דפי חשבון לנתבע עד 20/1/15. ביום 11/1/15 הומצאו המסמכים לעו"ד אליאס דקואר שהגיש בשם הנתבע את ההתנגדות.

7.ביום 1/2/15 הועבר התיק לטיפולי. בהחלטה מאותו יום הוריתי למזכירות לעדכן בתיק את עו"ד אשרף שחאדה כב"כ הנתבע וקבעתי את התיק לעיון עם קבלת תגובת התובע לתצהיר המשלים או ביום 1/4/15.

8.ביום 1/4/15 ניתנה החלטה לפיה ככל שלא תבוצע פעולה בתיק עד 1/5/15 ההתנגדות תתקבל בשל אי המצאת מסמכים נדרשים. ביום 11/4/15 ניתנה אורכה להגשת תצהיר משלים עד 8/6/15. ביום 18/6/15 ביטלתי את הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע והודעתי כי ככל שלא תבוצע פעולה בתיק עד 18/7/15, תינתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק. כיוון שלא הוגש תצהיר משלים עד עצם היום הזה, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.