ת"ת 46420-09-11 דפי זהב בע"מ נ' אברהם

1.התובעת הגישה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב כנגד הנתבע בגין חוב עבור שירותי פרסום שהעניקה.

סכום החוב ליום הגשת התביעה עומד על סך של 6,330 ₪.

2.לכתב התביעה צירפה התובעת העתק מההזמנות והחשבוניות שנשלחו.

3.ביום 20.9.11 עתר הנתבע להאריך לו את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה.

בתצהירו טוען הנתבע כי רק ביום 7.9.11 נודע לו על קיום הליך זה וזאת כתוצאה מבדיקת מצב תיקיו בלשכת ההוצאה לפועל. עוד טוען הנתבע כי כתב התביעה לא הומצא לו בשום דרך.

4.מחקירתו הנגדית עולה כי הוא זה אשר חתם על ההזמנות עם התובעת וכי על גבי מסמכים אלה אין ציון של החב' שבבעלותו ומספר ה-ח .פ. שלה.

הנתבע בחקירתו הנגדית לא יכל היה להציג ראיות להוכחות טענותיו כי בתום השנה הראשונה הוא ביקש לסיים את ההתקשרות עם התובעת וכי עד למועד הנ"ל הוא פרע את כל החשבוניות שנשלחו אליו.

כמו כן אישר הנתבע כי הינו מתגורר ברח' הציפורן 20 בשכונת גילה, ירושלים.

5.מאישור המסירה ותצהיר המוסר עולה כי האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל הודבקה על דלת דירתו של הנתבע לאחר שלא נמצא איש בבית לאחר שלושה ביקורים.

6.על פי ההלכה הפסוקה בקשה להארכת מועד כמוה כהודאה שהייתה המצאה כדין וכוויתור על כל טענה כלפי ההמצאה.

על פי חקירתו של הנתבע הרי שהמסירה בוצעה במקום מגוריו ועל כך אין מחלוקת.

אומנם המסירה הייתה ב'דרך של הדבקה אך אמצעי מסירה זה מוכר על ידי תקנות סדר הדין האזרחי. לא זו אף זו, לבית המשפט שיקול דעת שלא להכיר בדרך המצאה זו.