ת"ת 44649-08-15 באר טוביה נ' גבאי

מונחת לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב .סכום התביעה 3,636 ₪.

מקור החוב הנטען בתביעה הוא ארנונה, משנת 2012.

הנתבעת אינה מכחישה כי הנכס נושא התביעה היה רשום על שמה בתקופת החיוב אך טוענת כי מדובר בשתי דירות וכי היא הייתה צריכה לשלם אך ורק על דירה אחת בה התגוררה ולא הייתה חייבת לשלם על הדירה השנייה שכן זו האחרונה הייתה מוחזקת בפועל על ידי המשכיר.

עוד טוענת הנתבעת כי לאחר שגילתה כי היא מחויבת ומשלמת על שתי דירות במקום אחת, היא הפסיקה לשלם דמי שכירות וביקשה להתקזז עם המשכיר. או אז תבע המשכיר את הערבים ובית המשפט הציע ל לה לשלם למשכיר ולהגיש תביעה נפרדת נגדו. ( סעיף 9 לתצהיר).

ברם, הנתבעת אינה מסבירה מדוע לא הגישה תביעה נפרדת נגד המשכיר והיא עוברת מסעיף 9 לנושא אחר.

הנה כ כן, הנתבעת מבקשת למעשה לגלגל את הסכסוך בינה לבית המשכיר לפתחה של התובעת במסגרת תביעה לגביית המס.

משלא הגישה הנתבעת תביעה נגד המשכיר, אין לה הגנה נגד התביעה. מדובר בחיוב של ארנונה משנת 2012 . הנכס היה רשום על שמה של הנתבעת. המערכה בין הנתבעת והמשכיר צריכה להתנהל במסגרת תביעה בה יהיו הצדדים הנתבעת ומהשכיר. מדובר בהתחשבנות פנימית בין הנתבעת לבין המשכיר אשר מרכיביה והפלוגתאות שבה חורגות באופן ניכר ממרכיבי תביעה זו שהיא פשוטה בעיקרה. (הנתבעת מצביעה בתצהיר על התחשבנות וקיזוזים גם בגין מים וחשמל ולא ברור מה קוזז בפועל ומה לא קוזז ומהם הסכומים בכל אחד ממרכיבי החיוב).

למעלה מן המאור אציין כי בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת לא הגישה ערר או השגה על החיוב נושא התביעה. ברם, הנתבעת לא טרחה להתייחס לטענה זו ולא מצאתי סיבה מוצדקת לאפשר העלאת טענות שמקומן הטבעי בהליך של השגה וערר לפי הוראות החוק הרלוונטיות.

לאור כל האמור, נחה דעתי כי אין לנתבעת הגנה כשלהי כנגד התביעה, טענותיה יפות ,ככל שיש להן בסיס, ביחסים בינה לבין המשכיר ואין להן תוקף משפטי ביחסים בין הנתבעת לבין התובעת.