ת"ת 43057-10-15 המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נ' טאטור

לפניי התנגדות הנתבע לביצוע תביעה לסכום קצוב.

התובעת שלחה לנתבע דרישה לתשלום ההיטל לשנים 2014-2015, לפי 20 ₪ לטון זיתי שמן, לכמות 536 טון. סכום התביעה עומד ע"ס 12,650 ₪.

התובעת, המועצה לייצור צמחים ושיווקם, (להלן: "המשיבה") הגישה את התביעה מכח חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973 ותקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), תשס"ז-2007. על כן זוהי תביעה "הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק" (סעיף 81א1(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967).

המבקש העלה טענה מקדמית של חוסר סמכות מקומית, אך הטענה נדחית מאחר והיה על המבקש להגיש את התנגדותו ללשכת ההוצל"פ, הסמוכה לבית המשפט שלו הוא טוען כי נתונה הסמכות המקומית, תוך פירוט הטעמים לכך (תקנה 109ב(ב) ו-(ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979). משלא עשה כן קנה בית המשפט זה סמכות מקומית (בר"ע (מחוזי ירושלים) 975/09 טכנוקריט נ' כ.ס.מ. הנדסה (19.7.2009, נבו)).

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה להתנגדותו, וטען כי אינו מגדל, משווק או יצואן, כנטען ע"י המשיבה בתביעתה. המבקש לא הכחיש עיסוקו בתחום זיתי השמן, ולא מסר גירסה עובדתית נגדית לטענות המשיבה. כך בבקשה המקורית וכך בתגובה לתגובה. בתצהירו טען בצורה מתחמקת כי המשיבה לא ציינה את מס' המגדל שלו, לא את פרטי הקרקע של השטח עליו הוא מגדל לכאורה את הזיתים ולא את בסיס הערכת משקל הזיתים. המבקש גם טען כי לא קיבל לפני כן כל דרישה מאת המשיבה.

המבקש טוען כי אין בסיס חוקי לדרישת ההיטל ממנו.

דיון והכרעה

בעבר רוכזה הפעילות בענף זיתי השמן במועצת הזיתים של משרד החקלאות ("מועצת הזיתים"), אשר פעלה מכוח חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), (הקמת מועצת הזיתים), התשל"ג-1973 ותקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (מועצת הזיתים), התשס"ח-2008. עת פעלה, עסקה המועצה בתחום גידול ושיווק זיתים לשמן, ושימשה זרוע ליישום מדיניות משרד החקלאות בנושא.

בשנת 2010 הוחלט על פיזור מועצת הזיתים ואישור צו מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (פיזור מועצת הזיתים והכללת ענף זיתי השמן במועצת הצמחים), תש"ע-2010.

עם פירוקה של מועצת הזיתים, עברו סמכויותיה למועצת הצמחים במשרד החקלאות ("מועצת הצמחים"). מועצת הצמחים פועלת מכוח חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973 ("חוק מועצת הצמחים") ותקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (דרכי מינוי חברי המועצה וחברי ועדות ענפיות)(תיקון), התש"ע-2010.

המבקש טען בצורה גורפת להעדר סמכות לגביית ההיטל ממנו, בטענה כי אינו עונה על הגדרות חוק מועצת הצמחים. המשיבה בתגובתה טענה כי המבקש עונה על הגדרת "תעשיין" בחוק מועצת הצמחים "מי שעסקו או חלק מעסקו ביצור מוצרי צמחים". כמו כן על הגדרת "תעשיין" בכללי מועצת הזיתים (ייצור ושיווק)(היטלים), תש"ם-1980. נובע מהתגובה כי המשיבה מייחסת למבקש "ייצור שמן מצמחים".

בצו מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (פיזור מועצת הזיתים והכללת ענף זיתי השמן במועצת הצמחים) התש"ע-2010, סעיפים 2 ו-3 נקבע פיזור מועצת הזיתים והכללת ענף זיתי השמן בתחום תפקידיה וסמכויותיה של מועצת הצמחים. "מועצת הזיתים פעלה בעבר כתאגיד סטטוטורי נפרד, אך בהמשך מוזגה אל תוך פעילותה של מועצת הצמחים" (בג"צ 5893/12 הורוביץ נ' מדינת ישראל ואח', 10.12.2013, מופיע בנבו). גם סעיף 2 לחוק מועצת הצמחים קובע כי "זיתי שמן" כמו גם ענבי יין, מהווים גם הם ענף שבסמכות מועצת הצמחים.

מכל האמור, כללי מועצת הזיתים, המהווים יחד עם חוק מועצת הצמחים את בסיס התביעה, ממשיכים להיות בתוקף, כל עוד לא הותקנו כללים אחרים.