גדבאן סיטונאות מזון ומשקאות בע"מ נ' מיקי עוז - עסקים בע"מ

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 2.8.15 הגישה התובעת נגד הנתבעת ללשכת ההוצל"פ תביעה על סכום קצוב על סך 20,474 ₪, בגין סירובה של הנתבעת לזכות את התובעת בשווי סחורה שהוחזרה ביום 8.2.15 לאחר ששולמה תמורתה. לכתב התביעה צורפו מכתב הודעה על ביטול שיק מיום 1.2.15, חשבונית זיכוי על סך 20,419 ₪, תגובת ב"כ הנתבעת למכתב מיום 1.2.15, מכתב נוסף של ב"כ הנתבעת מיום 26.2.15, מכתב התראה מיום 11.6.15 וחליפת מכתבים בין ב"כ הצדדים בעקבות מכתב ההתראה.

2.ביום 15.10.15 הגישה הנתבעת התנגדות. הנתבעת טוענת כי בין הצדדים אין כל הסכם לתשלום סכום התביעה. נטען כי הנתבעת מעולם לא ביקשה או דרשה החזרה של מוצרים על ידי התובעת, ומעולם לא התחייבה לשלם סכום כלשהו בגין המוצרים שהוחזרו. נטען כי המוצרים שהוחזרו היו חסרי ערך, פגומים, פגי תוקף או קרובים לתום תקופת התקינות. נטען כי הנתבעת דרשה מהתובעת לקבל בחזרה את המוצרים, אך התובעת לא עשתה כן. נטען כי בעקבות מכתב ב"כ הנתבעת חזרה בה התובעת מכוונתה לבטל את השיק, אשר נפרע כסדרו. נטען כי לאחר פירעון השיק חזרה בה התובעת דה פקטו מטענותיה, לפיהן התשלום בגין הסחורה מותנה במכירתה. נטען כי הסחורה שהחזירה התובעת לנתבעת, היא סחורה אחרת, שהתובעת לא הצליחה למכור. נטען כי התובעת ביקשה מהנתבעת לבדוק האם אפשר למכור אותה סחורה לצדדים שלישיים, כדי להפחית את נזקיה. נטען כי הנתבעת בדקה את הסחורה, מצאה שהיא חסרת ערך, ודרשה מיד מהתובעת לבוא ולקחת את הסחורה. נטען כי הנתבעת הופתעה לקבל לאחר כ-4 חודשים מכתב התראה טרם הגשת תביעה על סכום קצוב. עוד טוענת הנתבעת כי לא קיבלה את כתב התביעה יחד עם מכתב ההתראה וגם לא קיבלה אותו יחד עם בקשת הביצוע. נטען כי יש למחוק את התביעה, כיוון שאינה נסמכת על חוזה או התחייבות מפורשים.

לחילופין, מבוקש לקבל את ההתנגדות ולהעביר את הדיון למחוז דרום.

3.ביום 17.11.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי לבקשת התובעת הגיעו לחצריה סוכן מטעם הנתבעת, מלווה בנהג משאית, על מנת לאסוף את הסחורה אותה ביקשה התובעת להחזיר לנתבעת. נטען כי הסוכן מטעם התובעת בדק את הסחורה, מצא כי היא תקינה ורק לאחר מכן העמיס את הסחורה על משאית הנתבעת. נטען כי במעמד קבלת הסחורה, מילא סוכן התובעת את תעודת הזיכוי, רשם את שווי הסחורה שהוחזרה, וחתם עליה מבלי להוסיף הערה כלשהי בדבר טיב הסחורה. נטען כי פירעון השטר לא נעשה לבקשת הנתבעת, אלא בגלל שהתובעת נוהגת לכבד הסכמים והתחייבויות. נטען כי הנתבעת זיכתה בעבר לא פעם את התובעת בגין מוצרים שהוחזרו אליה. טענה זו נתמכת בהעתקים של תעודות זיכוי. נטען כי תמוה מדוע לא ביקשה הנתבעת מהתובעת לקחת בחזרה את הסחורה כבר ביום 11.2.15, במועד בו הודיעה לראשונה שהסחורה פגומה. נטען כי הסכמת הצדדים בדבר זיכוי חשבון התובעת אצל הנתבעת, כאשר מוחזרת סחורה, הייתה בע"פ וקיבלה גושפנקא בהתנהגות הצדדים כפי שניתן להיווכח מעיון בחשבוניות הזיכוי המצורפות לתגובה.

באשר לסמכות המקומית, נטען כי זו נתונה לבית המשפט בחיפה, שכן המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בכפר מזרע.

4.ביום 14.12.15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי התובעת מודה שבין הצדדים אין כל הסכם לתשלום סכום התביעה. נטען כי תעודת הזיכוי המצורפת לתביעה היא מסמך פנימי של התובעת, אשר הוכנה על ידי התובעת ואינה כוללת כל התחייבות של הנתבעת לשלם סכום כלשהו לתובעת. נטען כי הטענה שהועלתה בתגובה לפיה תעודת הזיכוי מולאה על ידי סוכן התובעת ונחתמה על ידו, מהווה שינוי חזית בוטה שאין לו זכר בכתב התביעה, אינו נתמכת בתצהיר ואין להתירו. נטען כי חשבוניות הזיכוי שצורפו לתגובה הן משנת 2014, ומרביתן מתייחסות לפיקדון בגין משטחי עץ עליהן מסופקת הסחורה ואינן מתייחסות להחזרת הסחורה.

5.לאור האמור בהחלטתי מיום 17.11.15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות, ללא תנאי, מהטעמים שיפורטו להלן.