ת"ת 42441-02-14 דואני נ' ארביב

בפני בקשת הנתבעת ליתן לה רשות להתגונן כנגד תביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת. על פי כתב התביעה, התובעת פעלה בשם הנתבעת לשם קבלת תגמולים בגין היותה של התובעת ניצולת שואה – ומשזכתה הנתבעת בתגמולים אלו, זכאית התובעת לשכר טרחתה, כמוסכם בין הצדדים.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי לבד מההתקשרות הראשונית בין הצדדים, עוד בשנת 2001, לא פעלה התובעת בשם הנתבעת וכי את זכאותה לתגמולים קיבלה הנתבעת בעקבות פעילותם של אחרים.

עוד נטען על ידי התובעת כי הבקשה הוגשה באיחור וכי אין להתיר לנתבעת להאריך את המועד להגשת הבקשה אלא בכפוף להוצאות.

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46).

יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה שהובאו בתצהיר, ובמקרה כזה עומדת לנתבעת הגנה לכאורית.

באשר לשאלת הארכת המועד, הרי שלאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי להתיר את הגשת הבקשה במועד בו הוגשה. הנטיה בפסיקה כיום הינה להידרש למכלול הנסיבות לצורך קביעת ה"טעם המיוחד" הנדרש, לרבות השאלה באם עומדת למבקש הגנה טובה לכאורה, תוך עריכת איזון בין האינטרס של החייב כי יתאפשר לו להתגונן כנגד דרישת החוב, ובמיוחד מקום בו החוב משמעותי, לבין האינטרס של הזוכה בסופיות הדיון והוודאות כי בחלוף זמן רב יהא זכאי לפעול לגביית החוב (ראה למשל רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ. אברהם סעדיה (פורסם בנבו)).