ת"ת 42377-11-14 תביג - ישראל גרובר בע"מ נ' כרמל כימיקלים בעמ

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 14.9.14 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב על סך 9,113 ₪, בגין יתרת חוב שלא שולמה עבור דליים שסוכם כי יוחזרו ולא הוחזרו. במסגרת כתב התביעה מתארת התובעת בהרחבה את ההתקשרות העסקית בין הצדדים שכללה הזמנת ניסיון הכוללת שלושה סוגי דליים, כאשר מכל סוג הוזמנו 2,000 דליים וכן מכסים ותוויות הקפיות. נטען כי הדליים סופקו בתחילת חודש יוני 2013, ותנאי התשלום הם שוטף פלוס 90. נטען כי רק כאשר הגיע מועד התשלום טענה הנתבעת לראשונה באמצעות הקניינית ורד גרוסר (להלן: ורד) כי סופקו 300 דליים עודפים מכל סוג, והנתבעת אינה מוכנה לשלם בעבור חריגה זו ואף מעכבת את התשלום בגין כל הסחורה.

2.התובעת טוענת כי חריגה של 10% בכמויות , מקובלת בתעשיית הפלסטיק ובחברת התוויות, במיוחד כאשר מדובר בכמויות קטנות. עם זאת נטען כי בשל התעקשותה של ורד סוכם כי הדליים הנותרים יישארו בחזקת הנתבעת שלושה חודשים נוספים במהלכם תנסה למכור אותם ואם תצליח, תשלם בגינם לתובעת. נטען כי בהתאם לסיכום זה הוציאה התובעת חשבונית זיכוי בגין חריגה של 962 דליים ו-10 משטחים. התובעת טוענת כי לאחר שלושה חודשים פנתה התובעת לקבלת יתרת התשלום . נטען כי התובעת שמעה מורד כי הנתבעת אינה מתכוונת לשלם עבור הדליים שהיו בחריגה והתובעת יכולה להגיע ולאסוף אותם. נטען כי לאחר דין ודברים סוכם כי הדליים הנותרים והמכסים יוכנו לאיסוף על ידי שליח/נהג מטעמה של התובעת. התובעת טוענת כי כאשר הגיע הנהג במועד שסוכם מראש הובהר לו כי הדליים אינם מוכנים לאיסוף, אין מכסים ויש רק 600 דליים מסוג אחד. עוד מצא הנהג כי הדליים היו על משטחים לא מקוריים ושבורים, בלתי ניתנים להעמסה ומסודרים בכמויות לא סדירות. טענה זו נתמכה בתמונות של הדליים שאינן ברורות. נטען כי סוכם בין התובעת לבין מנהל מחלקת המכירות של הנתבעת עמית מנחמי (להלן: עמית) כי הנתבעת תארוז את הדליים הנותרים בחלוקה ל-3 סוגים ותשלח אותם לתובעת על חשבונה. נטען כי הדבר לא נעשה. לאחר שחליפת מכתבים לא הביאה לישוב המחלוקת , הוגשה התביעה.

3.ביום 13.11.14 הגישה הנתבעת התנגדות. הנתבעת טוענת כי אין מחלוקת שהדליים העודפים נשוא התביעה לא הוזמנו על ידה. עוד נטען כי הדליים נותרו במחסני הנתבעת כאבן שאין לה הופכין עד עצם היום הזה. נטען כי הנתבעת הודיעה ללא דיחוי על הטעות באספקה והתובעת הכירה בטעותה כאשר המציאה תעודת זיכוי.

4.ביום 14.12.14 הגישה התובעת תגובה להתנגדות. נטען כי לא בכדי הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא לכך שהודיעה על הטעות באספקה ללא דיחוי. נטען כי בהתאם לחוק המכר על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו ולהודיע מיד על אי התאמה. נטען כי התובעת המציאה תעודת זיכוי כיוון שלא נותרה לה כל ברירה לאור עמדתה של ורד בדבר סירוב לשלם עבור מלוא ההזמנה בטרם תוצא תעודת זיכוי. נטען כי הנתבעת עשתה דין לעצמה כאשר השיבה לתובעת כמות עודפת של דליים לא בהתאם לחלוקה כפי שסוכמה בין הצדדים. נטען כי לא ברור כיצד הגיעה הנתבעת למסקנה כי חריגה של 16% מהכמות המוזמנת אינה מקובלת לאור טענת הנתבעת לפיה היא אינה עושה שימוש נרחב בדליים. נטען כי טענות הנתבעת אינן מפורטות כנדרש ולכן יש לדחות את התנגדות ולחילופין להתנות קבלת ההתנגדות בהפקדה.

5.ביום 18.1.15 הגישה הנתבעת תשובה לתגובה. נטען כי לא מדובר ב-3 סוגי דליים אלא בדליים זהים לחלוטין, אשר השוני ביניהם הוא רק בהדפסה על גבי הדליים. נטען כי הנהג שהגיע מטעם התובעת כדי לאסוף את הדליים היה עצבני ולא הסכים להמתין כמה דקות עד שהפועלים יוציאו את הדליים מהמחסן. נטען כי לנתבעת מפעל ותיק לייצור מוצרים בתחום חומרי הגלם לתעשיית הפלסטיק ולא ידוע לה על הנוהג לו טוענת הנתבעת לחייב מזמין לשלם עבור כמות נוספת של 10% להזמנה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל. הנתבעת העלתה טענות הגנה מפורטות שלא קרסו ולא התערערו גם לאחר עיון בתגובה המפורטת של התובעת. התביעה מעוררת קושי מלכתחילה כיוון שהיא נשענת על טענה לקיומו של נוהג. מי שטוען לנוהג עליו הנטל להוכיח את הנוהג. בשלב זה הנתבעת אינה חייבת להציג אסמכתאות בכתב לתמיכה בכל טענה מטענותיה. די במסמכים שהוצגו כדי ללמד על קיומה של טענת הגנה אפשרית לפיה הנתבעת לא הסכימה לקבלת כמות עודפת של דליים ובוודאי שלא הסכימה לשלם עבורה. כל המחלוקות העובדתיות האחרות כפי שעולות מכתבי הטענות מחייבות ליבון במסגרת הליך משפטי מלא בו יישמעו העדים הרלוונטיים משני הצדדים.

7.אשר על כן אני מורה על קבלת ההתנגדות.