ת"ת 39529-10-16 כ.ל.י תקשורת וניהול ישראל בע"מ נ' חבושה

בקשת הנתבע, אביחי סלים חבושה, לחיוב המשיבה התובעת, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

סעיף 353א לחוק החברות מורה כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סוגיית חיוב חברה בהפקדת ערובה נעשית בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה כאשר על החברה מוטל הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב השני, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק, חיוב בערובה הינו הכלל ואילו הפטור הוא החריג, ולבחון האם עצם הטלת ערובה שנועדה להגן על זכות הקניין של הנתבע פוגעת במידה העולה על הנדרש על זכות הגישה לערכאות של התובע. סיכויי התביעה יכולים אף הם להילקח בחשבון בשלב זה, אולם זאת רק במידה שניכר כבר על פני הדברים ומבלי להיכנס לבחינה רחבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד. בשלב השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולהבטיח שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים ובפרט את ההתנגשות בין הזכויות החוקתיות של הצדדים: זכות הקניין של הנתבע מזה וזכות הגישה לערכאות של התובע מזה (רע"א 10367/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים ביחס לבקשה זו, סבור אני כי דין הבקשה להתקבל. המשיבה לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקש ולא צורפה כל אסמכתא לגבי מצבה הפיננסי של המשיבה.

לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מהכלל של הטלת ערובה, ובשלב מוקדם זה לא ניתן להעריך את סיכויי ההליך.

גם לטענות מקדמיות שהעלתה המשיבה אין מקום. היעדר תצהיר במקרה דנא אינו עילה לדחיית הבקשה, שכן הבקשה נסמכת בעיקרה על טיעונים משפטיים, ואילו נטל ההוכחה להראות איתנות פיננסית מוטל על כתפי המשיבה, שלא צירפה תצהיר לתגובתה. בנסיבות העניין, לא קיימת כל טענה עובדתית בבקשה שיש להכריע בה כדי לקבל את הבקשה ולפיכך אין נפקות מעשית להיעדר התצהיר מטעם המבקש.

גם העובדה שמדובר בשלב של בקשת רשות להתגונן אינה מסייעת למשיבה. סעיף 353א לחוק החברות עוסק בתביעה שהוגשה לבית משפט. בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 13.10.16, התובענה הועברה לבית משפט זה ויראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר. לפיכך קיימת תביעה המקימה סמכות להידרש לבקשה להפקדת ערובה. יצוין כי כבר בשלב בקשת הרשות להתגונן עשויות להיווצר הוצאות שיהא מקום להשיתן על כתפי החברה התובעת. החשש העומד ביסוד סעיף 353 לחוק החברות שלפיו החברה לא תוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו נגדה, ושמסך ההתאגדות ישמש מגן מפני תשלומן, מתקיים ביחס למבקש רשות להתגונן באותו אופן שבו הוא מתקיים ביחס לנתבע שהרשות להתגונן כבר ניתנה לו. לפיכך ניתן וראוי לפרש את המונח "נתבע" בסעיף 353 לחוק החברות ככולל מבקש רשות להתגונן ואת המונח "זכיה בדין" שהערובה משמשת להבטחת ההוצאות בגינה, ככולל כל החלטה בדין שבה זוכה המבקש ובכלל זה מתן רשות להתגונן. מובן עם זאת, שההבדל בשלב שבו מצוי ההליך יוכל לבוא לידי ביטוי בשלב קביעת גובה הערובה.

לאור האמור לעיל, הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה מתקבלת. לנוכח האיזון בין מכלול השיקולים, ובפרט זכות הגישה לערכאות של המשיבה וכן בשים לב לשלב שבו מצוי ההליך ולמועד הדיון הקבוע (15.2.17) אני מורה כי על המשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 1,500 ₪ לשם הבטחת תשלום הוצאות המבקש אשר יופקדו עד ליום 14.2.17 בשעה 12:00.

ב"כ המשיבה יודיע על ביצוע ההפקדה, שאם לא כן יעוכבו ההליכים בתיק בהתאם לקבוע בסעיף 353א לחוק החברות.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: