ת"ת 38760-05-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קליב

כנגד הנתבע הוגשה תובענה על סכום קצוב לתשלום דמי השתתפות עצמית על סך של 2,109 ₪ (קרן) וזאת בעקבות מקרה ביטוח עליו דיווח לתובעת, בהתאם להודעה על מקרה ביטוח שצורה לכתב התביעה. בעקבות אירוע התאונה שילמה התובעת לצד ג' פיצויים על סך של 11,750 ₪. הנתבע בהתנגדותו, שהוגשה באיחור, טוען כי האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מטעות משרדית של הפקידה לשעבר של משרד עוה"ד המייצג אותו אשר לא דאגה להעברת ההתנגדות לעוה"ד לצורך הגשתה במועד. כן טען כי הודיע על התנגדותו לתשלום תגמולי הביטוח לצד ג' ולכן אינו חייב לשלם את סכום השתתפות העצמית. הנתבע סומך את ידו על מכתב מיום 25.7.12 ששלחה אליו התובעת בו היא דרשות ממנו להסיר את התנגדותו לסיום התביעה של צד ג' בפשרה.

הנתבע נחקר בפני והצדדים סיכמו את טענותיהם ולהלן החלטתי:

בטרם תתברר ההתנגדות על התובע לעבור את משוכת האיחור בהגשתה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק בטעמים מיוחדים שיירשמו. ככלל, טעות משרדית אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד זאת גם במקרים בהם האיחור לא נבע מרשלנות ברורה או מזלזול בהוראות החוק, אלא מחוסר תשומת לב או שיקול דעת לא נכון של בעלי הדין או באי כוחם. (ראה בש"א 7378/98 נתנזון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון, פורסם באתר נבו. מהתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד לא ניתן ללמוד על המועד בו הוכנה ההתנגדות, המועד בו נתגלתה הטעות, ופרטי המזכירה שעל פי הטענה לא דאגה להעברת ההתנגדות לעוה"ד לשם משלוחה ללשכת ההוצל"פ והסיבות לכך. אציין כי תצהיר מטעם הפקידה לא צורף לבקשה להארכת מועד וחזקה על הנתבע שאם הייתה בידיו תשתית עובדתית מתאימה היה מציין אותה בתצהירים מטעמו. לאור האמור ובהיעדר טעם מיוחד להארכת מועד אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.

לגופה של ההתנגדות, בדיון בפני אישר הנתבע כי הוא בעל הפוליסה וכי הוא מודע לחובתו לשלם את ההשתתפות עצמית, בהתאם לתנאי הפוליסה. כן עולה מדברי ב"כ התובעת כי כנגד הנתבע ננקטו הליכים פליליים בגין אירוע התאונה אשר הסתיימו בסגירת התיק המשטרתי עקב מצבו הרפואי של הנתבע. ב"כ התובעת ציינה כי לאור הממצאים שהיו בפני התובעת ובכלל זה עדותו של הנתבע בחקירת המשטרה ולפיה הוא היה אחראי לתאונה, החליטה התובעת לסיים את התביעה מול צד ג' בפשרה על מנת לחסוך בהוצאות. כך גם צוין במכתב מיום 25.7.12. הנתבע אמנם הכחיש בפני את אחריותו לתאונה, אך מעיון בהודעה על מקרה ביטוח ששוגרה מטעמו לתובעת עולה שהתאונה ארעה בשל כך שאיבד שליטה ברכב בו נסע. הנתבע לא הציג גרסה אחרת לתאונה ונראה כי גם ללא הצגת החומר הקשור לתיק הפלילי שהתנהל כנטען כנגד הנתבע, מהגרסה שפניי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי הנתבע אינו אחראי לתאונה.

יתרה מזו, בהודעה על מקרה הביטוח צוין שהנתבע נותן את הסכמתו מראש לכך שהתובעת תשלם לצד ג' את תגמולי הביטוח שהתובעת חייבת, כפי הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 ולהעביר לידיה את ההשתתפות העצמית בה יחוייב בהתאם לפוליסה, מיד עם קבלת דרישה על כך מהתובעת. בעדותו בפניי, הכחיש הנתבע את חתימתו על טופס ההודעה על מקרה ביטוח וטען כי מאוחר יותר שלח לתובעת התנגדות לסיום התביעה עם צד ג' בפשרה, כפי שצוין במכתב מיום 25.7.12. מכתב ההתנגדות לא הוצג בפני. על כל פנים, התובעת מילאה אחר חובתה לפי סעיף 68 לחוק הנ"ל בכך שנתנה לנתבע הודעה מראש בדבר סיום התביעה של צד ג' בפשרה, ואפשרה לו להתנגד לה ושקלה את התנגדותו. יצויין כי הנתבע הסתפק בהעלאת התנגדות סתמית שלא מפרטת את הגרסה שלו לתאונה או את הנימוקים לכך שאין לשלם לצד ג' תגמולי ביטוח. זכות ההתנגדות של המבוטח כפופה לחובתו לפעול בתום לב ואין הוא רשאי לעורר התנגדות סתמית אשר אין בה כל ממש ואשר צפויה להכביד על התובעת ולגרום לה להוצאות נוספות. בעניין זה ראה תא"מ (רש"צ) 700042-08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אלפה אפיקים בע"מ, פורסם באתר נבו, שם נפסק כי:

"דומה כי בעניין זה יש לומר שזכות ההתנגדות של המבוטח איננה זכות וטו, ואין היא זכות מוחלטת. ספק אם המבוטח רשאי לכפות על חברת הביטוח לנהל הגנה שאין היא מאמינה בה, ומקום בו היא סבורה שראוי להתפשר. יש לזכור, כי סעיף 68 הנ"ל מקנה לצד השלישי זכות תביעה ישירה כנגד המבטחת, וכפי שצויין לעיל. מקום בו המבטחת היא בעלת דין ישירה בתביעה כנגד הצד השלישי, ראוי מן הסתם לאפשר לה לנהל את הגנתה לפי תפיסתה והבנתה...

דומה כי פרשנותו הראויה של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, בכל הקשור לזכות ההתנגדות, מעמידה למבוטח את ההזדמנות לשכנע את חברת הביטוח בצדקת עמדתו ובפסול שהוא מוצא בפשרה המוצעת. ואולם, מקום בו ניתנה למבוטח ההזדמנות האמיתית להביע דעתו  ולשכנע את חברת הביטוח - עליו להסתפק בכך. אין הוא יכול להוסיף ולכפות על חברת הביטוח את עמדתו. רשאית היא לגבש עמדה עצמאית משלה בנוגע להגנתה, ובלבד שאכן נתנה למבוטח הזדמנות לשכנעה."

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ומחייבת את הנתבע בהוצאות הישיבה התובעת בסך של 1500 ₪.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: