ת"ת 37202-09-15 סלקום ישראל בע"מ נ' נסר

1.לפני בקשה לרשות להתגונן כנגד התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע לתשלום סך של

 10,438 ₪, בגין אספקת שירותי תקשורת ומכשירי תקשורת סלולרית מטעם התובעת לנתבע.

2.התצהיר שהגיש המבקש, הינו תצהיר בג"צי, העומד בניגוד לדרישת התקנות, שכן התצהיר צריך להכיל את העובדות שטוען להן הנתבע.

בכל אופן, אתייחס לאמור בבקשה לרשות להתגונן כאל דברים שהוזכרו בתצהיר. בבקשה לא עולות טענות הגנה, למעט הטענה הגורפת בסעיף 29 שלפיה, התובע טוען כי אין לו חוב לתובעת, וכי הוא כבר מחה בפניה על כי אין קליטה של מכשיריה.

4.התקיים דיון בפני, ולמרבה ההפתעה, המצהיר לא התייצב לחקירה על תצהירו. התובעת אף ביקשה למחוק את התצהיר ולדחות את ההתנגדות, אך היא ראתה לנכון לטעון לחלופין כי גם אם המצהיר היה נוכח, לא בטוח שהיא הייתה עומדת על חקירתו, זאת מכיוון שלטעמה התצהיר כשלעצמו אינו מצביע על הגנה לכאורה.

5.לאחר שעיינתי בהתנגדות ובדברי שני הצדדים, יכולתי לדחות את ההתנגדות בהיעדר התייצבותו של המצהיר, שכן אי התייצבות, בלי סיבה מוצדקת, הינה סיבה למחיקת התצהיר, או לכל הפחות, להתעלם ממנו.

יחד עם זאת, בחנתי את כתב ההתנגדות על כל סעיפיו כדי למצוא טענת הגנה כלשהי, אך לא מצאתי, למעט טענה כללית כי לא נשלחה דרישה לפני הגשת התביעה והרי על פי התקנות, התובעת אינה חייבת להוכיח מסירת הדרישה אלא משלוח הדרישה בלבד, ולטעמי היא יצאה ידי חובתה לעשות כן.

הנקודה השנייה שמעלה הנתבע בהתנגדותו, הינה הטענה הגורפת של "איני חייב", טענה זו לא פורטה בתצהיר, כמתחייב מדרישת הפסיקה, שכן אנחנו לא יודעים כמה שילם הנתבע ומתי וכמה נשאר חייב לפי גרסתו. על כן ובהיעדר פירוט בתצהיר של טענה יחידה זו, דין הטענה הזו להידחות.

6.סוף דבר,

אני דוחה את ההתנגדות, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות הליך זה, סך של 1,500 ₪.