ת"ת 36778-04-14 בנק מסד בע"מ נ' בוזגלו

בפניי בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע תביעה, שהגיש המבקש, ערב מוגן לחובה של אחותו, גב' אסנת בוזגלו (להלן: "החייבת"). המבקש חתם ביום 28/3/10 על כתב התחייבות וערבות להלוואה בסך 48,000 ₪. החייבת לא עמדה בהסכם ההלוואה, וביום 26/12/11 או בסמוך לכך, קיבל המבקש הודעה על כך מהמשיב (נספח ג' להתנגדות). נגד החייבת הוגשה תביעה ללשכת ההוצל"פ 1/2/12 (תיק הוצל"פ 02-10771-12-1), וביום 26/8/13 ניתן נגדה צו כינוס נכסים (נספח ד'). ביום 13/10/13 או בסמוך לכך, נשלח אל המבקש מכתב התראה לפני הגשת תביעה (נספח ה'). ביום 25/3/14 החלה התכתבות בין באי כח הצדדים (נספחי ו'), שלא הובילה להסדר. גם נסיונותיי להביא את הצדדים להסכמה לא צלחו, הדיון התקיים, המבקש נחקר והצדדים סיכמו טענותיהם.

לאחר קבלת ההתנגדות לביצוע תביעה ועיון בתיק, הגיש המשיב תגובה, לפיה מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ נגד המבקש נעשתה ביום 9/2/14, ועל כן מאחר והבקשות הוגשו רק ביום 10/4/14 מדובר באיחור, שהתכתובות מיום 25/3/14 (לאחר חלוף המועד להגשת התנגדות) אינן מצדיקות אותו. ב"כ המשיבה הוסיפה כי המבקש פנה למשרד כבר ביום 16/10/13 לקבלת מידע על החוב וביום 22/12/13 פנה בא כחו בעניין, אך החוב לא הוסדר. המשיב צירף דפי חשבון מחשבון החייבת, המעידים על העברות עבור בנק מסד, חלק עבור חשבון העו"ש וחלק עבור ההלוואה, מהם עולה כי החל מחודש נובמבר 2011 הפסיקה החייבת לכבד את התשלומים. כן צורפה טבלה, המסכמת תשלומים שונים, העולים לסך 56,243 ₪, ודף חשבון מתיק ההוצלפ של החייבת. עוד צורף פירוט מצב החוב בהלוואה, המלמד כי ההלוואה נכנסה לפיגור ביום 10/11/11, וכי יתרת החוב בהלוואה, כולל הפיגור הינה 37,308 נכון ליום 6/12/11. ביום 6/10/13, ערב הגשת התביעה נגד המבקש, עמדה יתרת החוב בהלוואה ע"ס 30,286 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה). סכום התביעה, שהוגש נגד המבקש עמד נכון ליום פתיחת התיק (8/12/13) על הסך 30,426 ₪.

ניתנה למבקש זכות תגובה לתגובה, הוא הוסיף טענות ומסמכים, ונדרש ביום 8/5/14 להגיש תצהיר מתוקן (בהמשך להחלטתי מיום 24/4/14 בעניין התצהיר הראשון שהוגש). התצהיר המתוקן הוגש ביום 14/5/14 והדיון התקיים ביום 18/6/14.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות, אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התביעה. לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. בית המשפט חייב לצאת מנקודת הנחה כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

ועוד נפסק "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק... את ההכרה בזכותו להתגונן" (ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009), נבו).

בתצהיר המתוקן טען המבקש כי חתם על הערבות להלוואה, שנטלה החייבת, בידיעה כי יש לה רכוש, כספים בקרן נאמנות, בית ורכב, ולכן סבר שאם לא תשלם, ייפרע הבנק מנכסיה. המבקש טוען כי חתם על המסמכים בבנק מבלי להבינם, וכי החייבת לא יידעה אותו בדבר הסתבכותה הכלכלית. המבקש טוען כי המשיב יכול להיפרע מקרנות השתלמות של החייבת בסך 120,000 ₪, המעוקלות. המבקש אישר קבלת מכתב ההתראה לפני פתיחת ההליכים נגד החייב מיום 26/12/11 ואף כי קיבל את האזהרה מלשכת ההוצל"פ.

את האיחור בהגשת ההתנגדות לביצוע תביעה תולה המבקש בכך שסבר כי מאחר ובא כחו היה במו"מ עם המשיב, תישלח האזהרה במקביל לעו"ד בדש. המבקש עצמו לא יידע את עוה"ד בקבלת האזהרה. המבקש מציין גם כי לא הגיש תביעת חוב בתיק פשיטת הרגל של החייבת, אחותו, מאחר ולא קיבל התראה מהמשיב לפני כניסתה להליך פש"ר אלא רק ביום 13/10/13, ומתוך אמונה כי ההליך יסתיים בפשרה, וזאת לאור אמונתו כי המשיב יכול להיפרע מנכסי החייבת.

המבקש שב ומציין כי ניסה להגיע עם המשיב להסדר, לאחר קבלת מסמכים, המפרטים את לוח הסילוקין של ההלוואה, ואף הציע בינתיים להתחיל לשלם תשלומים, אך הבנק דחה את הצעתו, דרש תשלומים גבוהים, וסירב להעביר אליו מסמכים. המבקש מפנה לחיוב בסך 2,950 ₪ בגין "הוצאות מכתב זה", הכלול במכתב ההתראה מיום 13/10/13, כראיה ל"ניפוח" סכומים ע"י המשיב. המבקש טוען כי סבר שכל עוד מתנהל מו"מ בין עורכי הדין למשל ביום 24/3/14 לא יינקטו נגדו הליכים, אך הופתע מהליכים מבצעיים בלשכת ההוצל"פ, וטוען כי מדובר בהפרת המו"מ וחוסר ניקיון כפיים של המשיב. המבקש טוען כי לפי טבלה, שנערכה ע"י חשב מתנדב, נגבו מהחייבת כספים ביתר, אך המשיב מסרב להציג את לוח התשלומים בהלוואה. המבקש טוען כי בהליך פשיטת הרגל של החייבת נמצאים בתיק הכינוס 120,000 ₪ ועוד 34,000 ₪, המעוקלים לטובת המשיב. המבקש טוען כי משכורתו נמוכה, רעייתו אינה עובדת, כי העיקולים מכבידים על חייו וכי מימוש קרנות הפנסיה שלו יגרום לו נזק בלתי הפיך. המבקש טוען כי הוא והחייבת ניהלו מו"מ בתום לב, שלא צלח. לתצהיר לא צורפו מסמכים חדשים, וכבר עתה אני מציינת כי אין שמץ של ראייה לסכומים, הצבורים בתיק הכינוס, כנטען ע"י המבקש, ולהיפך, בדו"ח המנהל המיוחד (נספח ה' להתנגדות) כתוב במפורש כי היתרה בתיק הינה 4,000 ₪ מחמישה שתלומים בני 800 ₪, ששילמה החייבת. אכן נכתב בדו"ח כי יש אישור למימוש כספי החייבת בקרנות גמל, אך לא נטען מה סכומם, ונכון ליום הדו"ח, 24/4/14, הסכום לא הגיע לתיק.

דיון

1.נסיבות החתימה על כתב הערבות