ת"ת 35827-09-15 סלקום ישראל בע"מ נ' עאסלה

כנגד הנתבע הוגשה לביצוע תובענה על סכום קצוב על סך של 7,142 ₪ בגין שירותים וציוד שרכש מהמשיבה. בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות טען הנתבע כי בחודש 3/2014 שדרג המכשירים שברשותו ורכש שני מכשירים נוספים מסוג "איידול" . במעמד ביצוע העסקה נציגת השירות מטעם התובעת הציגה בפניו מצג ולפיו סך כל החיובים החודשיים יעמוד על 546 ₪ וכי הוא מקבל שירות תיקונים לשנה חינם. על סמך מצג זה חתם על הסכם ההתקשרות מבלי לעיין בו ומבלי לקבל העתקו. בחשבונית הראשונה שקיבל לאחר ביצוע העסקה חוייב הנתבע לשלם סך של 1,790 ₪. לאחר שפנה לתחנת השירות של התובעת סוכם כי החיוב יופחת ל- 720 ₪, אולם בחשבונית העוקבת הועמד החיוב על סך של 726 ₪ ולא 720 ₪ כפי שהוסכם. באשר לבקשה להארכת מועד טען הנתבע כי לא קיבל האזהרה לידיו, שכן הוא מתגורר בכרמיאל ולא בעראבה כפי שצויין באישור המסירה.

בדיון שהתקיים בפני אישר הנתבע כי לבנו קוראים "עבד" אך טען כי הוא מתגורר עם משפחתו בכרמיאל ולא בעראבה, מקום ביצוע המסירה של האזהרה. כשנשאל מתי נודע לך על תיק ההוצל"פ ענה תחילה שזה היה לפני מספר חודשים עת התקשרו אליו מלשכת ההוצל"פ והודיעו לי כי קיים תיק הוצל"פ פעיל נגדו, לאחר מכן מסר כי זה היה כשביקר בלשכת ההוצל"פ על מנת לבצע בירור בעניין אחר שלא קשור לתיק זה.

הנתבע העיד שרכש 4 מכשירים מהתובעת וכי שילם את כל החשבונות השוטפים ואת החשבונית על סך של 1,790 הוא שילם לאחר שתיקנו את סכומה והעמידו אותה על סך של 726 ₪. כן מסר כי הסיכום אליו הגיע עם נציגת השירות של התובעת ביחס לחיוב החודשי על סך של 540 היה זמני לתקופה מוגבלת וכי סוכם שלאורך הזמן התשלום ירד. הנתבע לא ידע להצביע על התקופה שבה אמור היה להיות מחוייב בסכום הנטען. הוא הוסיף וטען כי לאחר שקיבל את החשבונית על סך של 1,790 ₪ סיכם עם נציגי התובעת כי החיוב יעמוד על 720 ₪ לחודש (ש' 28 בעמ' 2 לפרוט'). הוא אישר כי נותר חייב לתובעת בגין הציוד שרכש מהמשיבה, אך טען שלגבי שני מכשירי "האיידול" סוכם עם נציגת התובעת כי ישלם סך של 10 ₪ עבור כל מכשיר ובמקביל התובעת תזכה אותו בסכום דומה בחשבון עבור השימושים.

הצדדים סיכמו טענותיהם כמפורט בפרוטוקול הדיון.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מעיון בתיק עולה כי האזהרה נמסרה ביום 5.6.2015 לבנו של הנתבע "עבד" בכפר עראבה. מדובר בכתובת אותה מסר הנתבע לתובעת בעת ההתקשרות עמה בהסכם נשוא התובענה. היא אותה כתובת שציין בפתיח של התצהיר התומך בבקשה להארכת מועד וההתנגדות. טענת הנתבע כי התגורר באתה תקופה בכרמיאל נסמכה על חשבון ארנונה המתייחס לחודשים 7-8/2014 ואינו יכול להוות אינדיקציה למקום מגוריו של הנתבע בעת ביצוע ההמצאה של האזהרה כשנה לאחר מכן.

הנתבע לא פירט המועד המדויק בו נודע לו לראשונה על תיק ההוצל"פ. נתבע שמבקש הארכת מועד, חייב להתייחס לעניין זה, על מנת שבית המשפט יוכל לאמוד את משך הזמן שעבר עד להגשת ההתנגדות. עוד יצוין כי כשנשאל מתי נודע לך על תיק ההוצל"פ ענה תחילה שזה היה לפני מספר חודשים עת התקשרו אליו מלשכת ההוצל"פ והודיעו לי כי קיים תיק הוצל"פ פעיל נגדו, לאחר מכן מסר גרסה אחרת ולפיה זה היה כשביקר בלשכת ההוצל"פ על מנת לבצע בירור בעניין אחר שלא קשור לתיק זה.

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי כי נפל כל פגם בהמצאה של האזהרה.

הנתבע לא העלה בבקשתו כל נימוק המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות.

נפסק כי הבקשה להארכת מועד עומדת בפני עצמה ובמנותק מכתב הגנה או התנגדות. רק אם קיים טעם מיוחד או "כמעט" טעם מיוחד ניתן לבחון את טענות ההגנה לגופן כדי שתצטרפנה לטעם המיוחד ותחזקו כדי שיוארך המועד. ואולם כאשר אין כל טעם מיוחד ואפילו לא טעם סתם, אזי לא יבואו טענות ההגנה במקום הדרישה לטעם מיוחד (ע"ר (ת"א) 19263-01-10‏ ‏ שלום גיא אברהם נ' גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות בע"מ, פורסם בנבו).