ת"ת 35564-09-15 עירית ירושלים נ' אלזקאת

לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס בשכונת צור באהר בירושלים לתקופה שמיום 1.1.11 ועד 31.12.13.

2. המבקשת טוענת כי לא החזיקה בנכס בתקופה נשוא החוב. המדובר בנכס שהינו חלק ממסגד תפילה מרכזי בשכונת צור באהר וככזה הוא פטור מתשלום ארנונה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת מסי העיריה ומשי הממשלה (פיטוריןן), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

3. מכל מקום, טוענת המבקשת כי הבעלים של הנכס והמחזיק בו הינו הווקף האסלאמי, כאשר המבקשת מנהלת בנכס פעילות צדקה ונוכחת בו רק מעת לעת. הנכס משמש את המסגד לצרכי אחסנת ציוד, כאשר למבקשת אין חזקה בנכס.

4. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לא קיבלה את הודעת החיוב בתשלום ארנונה עליה נסמכת התביעה, וכי נודע לה על החוב רק עם קבלת התביעה. אז התברר למבקשת כי הנכס נרשם על שמה לפני שנים רבות, בעקבות סקר נכסים שנערך ללא ידיעתה. הסוקר שאל את אחד מבאי המקום עבור מי הוא עובד, ומשנענה כי מדובר בעובד הנתבעת רשם את הנתבעת כמחזיקה, אך רישום מוטעה זה אינו הופך את המבקשת למחזיקה.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה כי טענת "איני מחזיק" שהעלתה המבקשת אין מקומה בבית המשפט ומקומה להתברר במסלול המינהלי העומד לרשות המבקשת, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

6. כן טוענת המשיבה, כי טענת המבקשת, לפיה התברר לה כי רק לאחרונה נרשם הנכס על שמה עקב סקר שנערך בנכס ללא ידיעתה, הועלתה בחוסר תום לב, שכן המבקשת החזיקה בנכס מיום 1.1.11, בעקבות פסק דין אשר קבע כי היא רשאית להחזיק בנכס.

7. המשיבה טוענת כי עד ליום 31.12.10 החזיקה בנכס חברת בזק. בהתאם לפסק דין שניתן ביום 22.6.10 בת.א. (י-ם) 21851/08, עבר הנכס מידי בזק לחזקת המבקשת. בהתאם להודעת שינוי המחזיקים שנשלחה למשיבה ביום 31.12.10, שינתה המשיבה את שמות המחזיקים בנכס. מכאן שאין יסוד לטענת המבקשת כי רישומה בנכס נעשה על פי סקר נכסים.

8. כן טוענת המשיבה, כי המבקשת אישרה בבקשתה כי הינה עמותה פילנתרופית המשתמש בנכס לצרכי אחסנת ציוד וחלוקת מצרכים, ועל כן ברור כי היא מחזיקה בנכס. המבקשת לא שילמה את החוב, לא הגישה השגה ועל כן החוב הפך להיות סופי. המשיבה שלחה במהלך השנים מכתבים והתראות רבות לכתובת הנכס, והמבקשת קיבלה מכתבים אלה. מכאן, שהמבקשת היתה מודעת לקיומו של החוב, ובחרה ביודעין להתעלם ממנו.