ת"ת 34078-09-13 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' עבדאללה

לפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב, במסגרתה תבע המשיב מהמבקש יתרת חוב בחשבונו בסך 5,059 ₪.

המבקש התגונן בטענה כי נודע לו על חוב בסך 19,500 ₪, הוא איחר בכשבועיים לשלמו והחוב תפח ל-20,500 ₪. המבקש טוען כי שילם את הסכום 20,500 ₪ במזומן, בין השאר ע"י פדיון תכניות חיסכון, ביקש לסגור את החשבון והמשיב אף החזיר לו צ'קים, שהיו בידי האחרון לניכיון.

המבקש טוען כי לא נותר חייב דבר, וכי כתב התביעה אינו מפרט כיצד נוצר החוב. לבקשה לא צורף דבר, ובולטים בחסרונם תאריכים.

לכתב התביעה צורפו הסכם (נספח א') דף "חבויות ללקוח" (נספח ב'1) ודפי חשבון מיום 30/11/12 עד ליום 3/3/13 (נספח ב'2), שיעורי ריבית (נספח ג') ומכתב התראה מיום 17/3/13 (נספח ד').

המשיב גם הגיש תגובה להתנגדות לביצוע תביעה, ולסעיפי תצהיר המבקש, לה צירף לפי החלטתי דפי חשבון מיום 2/9/12 עד ליום 19/2/13 (נספח א' לתגובה). המשיב מציין כי המבקש לא פירט תאריכים לטענותיו, ומפנה לדפי החשבון, בהם מוצגת יתרת חובה תמידית, הגבלת החשבון בחודש אוקטובר 2012 והפקדה יחידה בסכום 20,000 ₪ ביום 16/10/12 (דף מס' 24). אין הפקדה בסכום המוצהר, 20,500 ₪, ובהחלט אין מדובר בכיסוי מלוא יתרת החוב ביום ההפקדה, אלא הפחתת יתרת החוב מכ-40,000 ₪ ל-20,000 ₪. בנסיבות אלה, טוען המשיב, אין רלוונטיות לבקשת המבקש לסגור את החשבון.

יצויין כי עיון בדפי החשבון מלמד גם על פרעון פקדונות ותכניות חסכון בסכומים משמעותיים ביום 18/10/12, אך כנגדם חיוב בגין הלוואות נכיון צ'קים (דף מס' 25), העברה מחשבון אחר לזכות חשבון המבקש בסך 9,744 ₪ ביום 30/10/12 (דף מס' 27). מלבד פעולות אלה יש רק החזרות צ'קים, העברות קטנות לחשבון אחר, וחיובי עמלות.

למבקש ניתנה האפשרות לתקן את הבקשה לאור התגובה על נספחיה (החלטה מיום 18/12/13), והוא בחר שלא לעשות כן (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 10-12).

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 19/2/14 נחקר המבקש נגדית, וטען כי נודע לו על החוב בסך 19,500 ₪, כטענתו כאשר הודיעה לו סגנית מנהל הסניף כי חשבונו הוגבל, הוא נפגש עימה והיא דרשה תשלום של 19,500 ₪, לאחר שחישבה את החסכונות והודיעה לו שתיתן לו את כל הצ'קים שמסר לניכיון. המבקש חזר על גרסתו לפיה איחר בהשגת הסכום בכשבועיים-שלושה, שב אל הבנק, נאמר לו כי הסכום הנדרש עלה ל-20,500 והוא שילם זאת בקופה, חתם על שבירת כל החסכונות וקיבל את הצ'קים, שהיו לנכיון בסך 40,000 ₪. המבקש טוען כי בכך ראה את העניין כסגור.

המבקש נשאל שוב כיצד נודע לו על החוב, וטען כי היה זה בסמוך לחודש אוגוסט 2012, טען כי אין בידו אסמכתא על הפקדת 20,500 ₪, שכן זרק את כל הניירות של הבנק עקב אמונתו כי החשבון נסגר. המבקש הוסיף שחתם על סגירת שני חשבונות שהיו לו ובשני היה כסף בקופה. המבקש טען כי שרף את כל הצ'קים שהבנק החזיר לו, ציין שניים ממושכי הצ'קים, ועוד ציין כי ניתן לבדוק אצל אחיו, אצלו היה מנכה את הצ'קים. המבקש ציין עוד כי החשבון היה עסקי, ובחודש אוגוסט 2012, היה חג הרמדאן, ולא היה כסף בעסק, והוא ביקש מהבנק עזרה או שייפדו תוכניות חסכון, אך סגנית המנהל דחתה אותו, הוא הפקיד סכום שבין 15,000 ל-25,000 ₪ על מנת שלא ייכנס החשבון להגבלה, אך סגנית המנהל החזירה לו צ'ק ע"ס 250 ₪ (המבקש הפנה לדף מס' 24 בנספח לתגובת המשיב). המבקש טוען כי תמיד קיבל בבנק יחס הוגן עד שנכנסה סגנית המנהלת לתפקידה ו"שברו לי את הרגליים", כניסוחו (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-12).