ת"ת 33135-05-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פינגר

המבקש מתנגד לביצועה של תביעה ע"ס כ-1,400 ₪ שהגישה המשיבה.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 18.11.15, המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם.

המבקש הגיש התנגדות לא קצרה ובה פרש את טענותיו. מן ההתנגדות עולה כי המבקש טוען שהמשיבה מבססת את תביעתה על "צירוף מידע שגוי, מטעה ומוטעה" (עמ' ראשון להתנגדות במרכז העמוד – עמודי ופסקאות ההתנגדות אינם ממוספרים). לטענתו, לא צירפה המשיבה הסכם התקשרות עמו כי אם רק הצעה לביטוח, ואף זאת רק באופן חלקי. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא פירטה את סכום התביעה וכי התדפיסים שצורפו אינם ברורים ולא ברור למה הם מתייחסים. משכך, טוען המבקש, אין הוא "מצליח להבין את מהות התביעה", במיוחד לאחר שלטענתו בחודש מרץ 2012 הודיע למשיבה בכתב על ביטול הפוליסה, כנדרש (עמוד שלישי להתנגדות). המבקש מוסיף וטוען טענות כנגד התנהלות המשיבה, אשר לטענתו נעשתה בחוסר תום לב, לא בהגינות ובניגוד לקוד האתי עליו חתומה המשיבה.

לסיכום טענותיו טוען המבקש כי להתנגדות שני טעמים עיקריים – האחד, הטענה כי הודיע על ביטול הפוליסה עוד במרץ 2012, כאמור, והשני, כי התביעה הוגשה בניגוד לחוק ולנהלים, כמפורט לעיל.

בדיון לא הכחיש המבקש כי האזהרה בתיק נמסרה לו בתחילת פברואר 2015 וכי ההתנגדות הוגשה רק במאי 2015 ולא נתן טעם של ממש מדוע לא צירף את המסמך המכיל את הודעת הביטול שלטענתו נשלחה למשיבה – לא להתנגדות ולא בכל הזדמנות מאוחרת יותר.

באשר לשאלת מועד הגשת ההתנגדות - דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

משכך, יש לבחון גם את סיכויי ההליך.