ת"ת 33056-12-15 יוד מר חניונים בע"מ נ' וייס

הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייב תביעה על סכום קצוב בת 26,163.00₪.

התובעת זכתה במכרז המשטרה לשירותי אחסנת רכב, אשר ביחס אליו ניתנה הודעת איסור שימוש ע"י בימ"ש או ע"י המשטרה (נספחים 1 ו-2) של כתב התביעה מבטאים את ההתקשרות האמורה.

ע"ש החייב רשום רכב שמספרו 4043207, כעולה מנספח 3 של כתב התביעה (רשומה מוסדית המתנהלת במשטרה).

תעריף האחסנה המבוססת על ההסכמים לעיל כמו גם זכות העיקרון המסורה לזוכה במקרים בהם בעל הרכב מסרב לשלם לה את התמורה השייכת מפורטים בכתב התביעה.

עילת התביעה מעוגנת בתקנה 8 (א), בתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב – מגרשי אחסנה), תשס"ו – 2006: "בעד אחסנת כלי הרכב ישלם בעל הרכב או מי מטעמו, למפעיל מגרש האחסנה שכלי הרכב אוחסן בו, תשלום בשיעור שהציע מפעיל מגרש האחסנה במסגרת מכרז לאחסון כלי הרכב במגרש האחסנה או לפי הקבוע בתוספת, לפי הנמוך מביניהם, זולת אם בית המשפט הורה אחרת". (להלן:"התקנות").

הרכב הושבת בידי המשטרה ביום 17/8/2013 במשך 30 יום וביום זה הגיע אל מגרש התובעת.

הוא נגרר ע"י התובעת ממקום הימצאו בחלמיש ועד לחניון התובעת, מרחק כ-70 ק"מ, בהוראת המשטרה.

הרכב אוחסן במשך 473 ימים מיום תפיסתו ועד למועד בו הסכים הנתבע בכתב, כי התובעת תמכור את הרכב או את חלקיו וזאת במכתבו מיום 03/12/2014.