ת"ת 33036-02-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חאג יחיא

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 12.4.15.

לטענת המבקש נדחה בהסכמה מועד דיון שהיה אמור להתקיים בחודש ינואר 2015 בפני כב' הרשם הבכיר לרנר, ובהמשך מפאת מחלת בא כוחו לא עלה בידו לבדוק החלטות שניתנו בתיק. רק לאחר שניתן פסק הדין, למד על מועד הדיון שנקבע. בשל טעות, סבר שפסק הדין שניתן היה פסק דין בפשרה. ב"כ המבקש מפרט בבקשה מדוע, לטעמו, יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק או על פי שיקול דעת בית המשפט, אולם לא מצאתי בבקשה כל טעם לכך שהוגשה כחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין.

ב"כ המשיבה, בתגובתו, התייחס לכך שהבקשה הוגשה באיחור ומבלי שהתבקשה הארכת המועד לשם כך. כן ציין כי ב"כ המבקש ידע על מועד הדיון הראשון אך לא טרח לברר את ההחלטה בדבר דחייתו של דיון זה, אף שהוגשה על ידו. עוד נטען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר תומך, וכי מכל האמור לעיל, כמו גם מטעמים נוספים שצוינו, יש לדחות הבקשה על הסף.

בתשובה לתגובה טען ב"כ המבקש כי לא היה עליו להגיש בקשה להארכת מועד שכן הבקשה הוגשה בטרם חלפו 30 ימים משהומצא לו פסק הדין והתייחס גם לטענות הנוגעות לגוף המחלוקת בין הצדדים.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

ב"כ המבקש מאשר בבקשתו כי ידע על פסק הדין עוד בחודש אפריל 2015. משכך, איני סבור כי יש להזקק לטענות בדבר המצאתו של פסק הדין. יחד עם זאת, לא ניתן כל הסבר לכך שמאז שידע על פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו חלפו חודשים ארוכים. איני סבור שהאמור ביחס למצבו הרפואי של ב"כ המבקש מהווה נימוק לכך שסבר, כפי שנטען, שמדובר בפסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה ולא הבין כי מדובר בתוצאה של היעדרות מדיון שנקבע.

לא מצאתי, לפיכך, כל טעם – ובוודאי לא טעם מיוחד – לכך שהבקשה הוגשה באיחור ומבלי שניתנה הארכת מועד להגשתה.

דין הבקשה, לפיכך, להדחות, והמבקש יישא בהוצאותיה בסך 750 ₪.

ההחלטה תישלח לצדדים.