ת"ת 32031-04-15 ישראכרט בעמ נ' אלקיעאן

עם הצדדים הסליחה על האיחור בכתיבת ההחלטה.

בפני בקשת רשות להתגונן. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה בסכום קצוב בסך 14,858.23 ₪ בגין עסקאות בשווי 14,159.66 נכון ליום 22.10.14 (העסקאות עצמן, טוען הנתבע, לא צורפו ולא פורטו) שבצע כביכול באמצעות כרטיס אשראי מסוג ישראכרט שהונפק לו על ידי התובעת ואשר שולמו .

הנתבע טוען כי הוא בן 77, אינו יודע קרוא וכתוב ואין לו קשר לחוב חוץ מהעובדה כי העסקאות בוצעו בכרטיס שהיה רשום על שמו. הוא טוען כי התובעת לא צרפה דף ובו מפורטות העסקאות. כן הוא טוען, בתצהירו, כי כל העסקאות בוצעו בצפון הארץ בעוד הוא גר בדרומה.

לטענת הנתבע הודיע לתובעת על אובדן הכרטיס והוא אינו מבין מדוע השאירה אותו פעיל.

בדיון שהתקיים לא נחקר הנתבע על תצהירו אך הצדדים הסכימו כי יגישו סיכומים בני עמוד אחד ותינתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן.

הנתבע טען בסיכומיו כי היות ולא נחקר על תצהירו, דין טענותיו להתקבל. לטענתו מדובר בטענות עובדתיות המצריכות בירור עובדתי ולכן מן הראוי לתת למבקש את יומו בבית המשפט.

הנתבעת טענה כי טענתו של הנתבע כי אבד את כרטיסו או כי זה נגנב היא טענה בעלמא שלא פורטה לגבי מקום, מועד ואופן האובדן או הגניבה. לא צורף כל מסמך היכול לתמוך בטענה וגם לא פורט מתי הודיע הנתבע כי הכרטיס אבד/נגנב לבנק.

גם אם מסר הנתבע את כרטיסו לאחר, טוענת התובעת, עליו לשאת בחיוב.

שואלת התובעת – כיצד יודע הנתבע כי החיובים בוצעו בצפון שעה שהוא טוען כי התובעת לא צרפה את פירוט החיובים?

התובעת גם טוענת כי בהתבסס על ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק בע"מ) נ. בנק המזרחי המאוחד ופסקי דין נוספים די בהצגת סכום התביעה בהיותו קצוב ואין עליה לצרף את העסקאות. יתרה מכך, טוענת התובעת, הנתבע לא בקש גילוי מסמכים.

לטענתה הנתבע לא טען טענת זיוף או גניבה בתצהירו אלא רק בבקשה עצמה.

דיון והכרעה:

אין ספק כי טענות הגנה של זיוף, אבדן, גניבה - יש בהן להקנות רשות להתגונן אף כי העובדה שלא הוזכרו בתצהיר יש בה משום להפחית ממשקלן.

אולם הנתבע לא רק שלא הוכיח (ולו בראשית ראיה) כי כרטיסו נגנב/אבד אלא שאף אינו מפרט מהן הנסיבות של גניבה/אבדן זה, מתי נודע לו, מה עשה כשהדבר נודע לו (למעט הטענה כי התובעת "השאירה את הכרטיס פעיל" לאחר שהודיע על האובדן, אף כי אינו מפרט למי הודיע), באיזה צעדים נקט ואף לא מציג צעדים אלה. טענותיו של הנתבע כלליות ביותר.

יתרה מכך, באותה נשימה בה טוען הנתבע כי התובעת לא פירטה את העסקאות נושא כתב התביעה הוא גם מודיע לבית המשפט כי העסקאות בוצעו בצפון הארץ. וכיצד הדבר ידוע לו? גם דבר זה אינו מפורט והנתבע אינו מציג ולו דוגמא אחת לעסקה אחת שבוצעה בצפון.

לא ברור האם העובדה כי העסקאות לא כובדו על ידי הבנק של התובע מקורה בביטול הרשאה כלפי הבנק או במצב של העדר כיסוי מספיק.

באשר לטענת הנתבע כי התובעת לא סמכה תביעתה על ראיות מספיקות - התביעה נסמכת, בראש ובראשונה, על הסכם חתום בין הצדדים, ועל הרשאה לחיוב המבקש על פי העיסקאות שהוא יבצע בכרטיס האשראי שהועמד לרשותו. הסכם זה מהווה ראייה מספקת בכתב, על מנת שהתביעה תתברר בסדר דין מקוצר, כאשר סכומה הוא סכום קצוב, ומתבסס על דפי החשבון שמנהלת התובעת.