ת"ת 31350-05-15 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' רביב

בפני רשות להתגונן במסגרת תובענה בסכום קצוב, ע"ס 1674 ₪ שהוגשה ע"י המשיבה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בפני היום, אני מוצאת כי יש ליתן רשות בכפוף להפקדה כספית.

ואלו נימוקיי:

הלכה היא מימים ימימה, כי המבקש רשות להתגונן, חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנת ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות (ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה (מהדורה שביעית,2004) בעמ' 127; וכן ע"א688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 188, 199). עם זאת, בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פני הדברים כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו בהיותה "הגנת בדים" משוללת כל יסוד שאין לה על מה שתסמוך (ע"א594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722; ע"א6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חלון, פ"ד נב(1) 390, 400; ע"א 620/06חברת טימאט קאופמן סיבלר נ' אטלי (לא פורסם, ניתן ביום 18.11.08 פורסם במאגר "נבו")).

וכפי שהבהיר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית-1995) בעמ' 675:

"מאחר שמטרתו של סדר הדין המקוצר אינה אלא מניעת הדיון בתובענה שמפניה אין לנתבע כל הגנה אפשרית, ולא ניתן לשופט בשלב זה לשקול את מהימנותו של הנתבע, יוצא כי אין הנתבע חייב לשכנע את השופט שטענותיו בתצהיר-אמת הן. די לו להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח.טענת-הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירה שכנגד, השופט חייב להניח כי אמת היא, והוא חייב לשאול את עצמו, בהנחה זו: היכול הנתבע לזכות במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל ? אם כן, זכאי הנתבע לרשות להתגונן, על מנת שהענין יעבור לאפיקים של משפט רגיל" (וראו גם, ע"א 518/87פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25.11.93פורסם במאגר "נבו").

ביהמ"ש רשאי לעשות שימוש בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנות את מתן הרשות בהפקדת ערובה מצד הנתבעים.

אלו הם המקרים אשר תצהירו של המבקש כמעט ואינו מגלה בפני ביהמ"ש טענת הגנה אשר ראוי להתכבד בה וביהמ"ש נכון כבר לסרב לבקשת הרשות, אך כעניין של שיקול דעת ניתנה לו הרשות לעשות שימוש בתנאי ערובה על מנת לאפשר רשות להתגונן במקום דחיית הבקשה (ע"א 219/65 דגני ואח' נ' גניני פ"ד יט(4) 149, 152וכן ע"א 38/77 צימרינג נ' גורדין פ"ד לא(3) 410, 406).

כך נטייתו של ביהמ"ש היא לעשות שימוש בתקנה 210 כל אימת אשר מובא בפניו אותם "מקרי גבול" בהם ניכר ספק רב ברצינות ההגנה או ביכולותיה, מקרים בהם נגוע תצהיר בחוסר בהירות מספקת או העדר פירוט כנדרש או כאשר הפרשנות העובדתית המוצעת על ידי המבקש הנה "דחוקה" ביותר עד כי קיימת ההרגשה שאין סיכויים רבים להצליח בהוכחתה העובדתית של זו. במקרים מעיין אלו יכול ביהמ"ש לעשות "חסד" עם המבקש ולאפשר לו רשות להתגונן תוך הפקדת ערובה להבטחת זכויותיו הלכאוריות של התובע (ע"א 508/85 ברק ושות' סוכניויות בע"מ נ' מירות סוכניויות בע"מ פ"ד מב(1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 בדר פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשווק, פ"ד מג(1) 106).

על פניו נראה, כי טענות המבקש כי אין מדובר בחוב שלו אף שעסקינן בכתובת בה התגורר – לפרקים – ובקו טלפון שלו, הן טענות שסיכויי הוכחתן אינם מן הגבוהים. יחד עם זאת, טענתו כי שהה בחו"ל בתקופה הרלוונטית לחוב, ולמצער בחלקה, אשר נתמכה בתדפיס "כניסות ויציאות" שהוצג על ידו במסגרת הדיון, עשויה להוות עבורו הגנה אפשרית.

באיזון שבין הדברים, ניתנת למבקש רשות להתגונן בכפוף להפקדה כספית בסך 1,200 ₪, אשר תבוצע בתוך 30 ימים.