ת"ת 31234-09-15 משכן שלום ישראל יוסף נ' פנחס

בפני תביעה שעניינה הפרת הסכם לביצוע עבודות שיפוץ בבית כנסת שמנהלת התובעת.

לטענת התובעת, הנתבע לא השלים את ביצוע העבודות במטבח ובשירותים לפני חג ראש השנה, כפי שסוכם עמו, ולאחר מכן נטש את העבודה באמצעה, ולא ניתן היה להשיגו. התובעת נאלצה להתקשר עם קבלן אחר שדרש סכום של 13,500 ש"ח עבור השלמת העבודות שלא הסתיימו וביצוע העבודות הנוספות. התביעה היא בגין הפרש הסכומים בין הסכום שהיה הנתבע אמור לקבל, 17,500 ₪, לבין הסכום הכולל ששולם, 23,000 ₪.

הנתבע טען כי הוסכם בע"פ שרק השירותים יושלמו לפני החג וזאת עשה, וכשהגיע אחרי החג להשלים את יתר העבודות לא מצא שם את החומרים והציוד השייכים לו ולא הצליח ליצור קשר עם נציג העמותה.

אין חולק כי שולם לנתבע סך של 9,500 ₪ מתוך התמורה הכוללת של 17,500 ₪ שסוכמה בהסכם.

אני מקבלת את גרסת נציג התובעת, כי העבודות במטבח ובשירותים לא הושלמו במלואן לפני החג, וההסכם עם הקבלן החדש מאשר זאת (סעיפים ד', ה', ח' ,ט'). אני דוחה את גרסת הנתבע לגבי הסכמה בעל פה לדחיית העבודות במטבח לאחרי החג, הסותרת את האמור בהסכם הכתוב עמו.

לפיכך אני קובעת כי הנתבע הפר את ההסכם ולא עמד בזמנים שנקבעו.

עם זאת, לא שוכנעתי כי נגרם לתובעת נזק ממון עקב הפרת ההסכם. לא הוכח כי מה שביצע הקבלן החדש היה זהה למה שהוסכם עם הנתבע, שכן סעיפי שני ההסכמים שונים ואינם חופפים. אשר למה ששולם לנתבע, מאחר שלא הוכח מה שווי העבודות שבוצעו בפועל, מתוך כלל העבודות עליהן הוסכם, לא הוכח כי שולם לו ביתר. לפיכך, לא הוכח כי נגרם לתובעת נזק ממון עקב כך שהעבודות שביצע הנתבע הופסקו בטרם השלמתן והיא נדרשה לשכור קבלן אחר לביצוע יתר העבודות.

עם זאת, מאחר שהפסקת העבודות באיבן גרמה לעיכוב, לטרחה ולעגמת נפש למתפללי התובעת, אני מחייבת את הנתבע לפצות אותה בסך של 2,000 ₪. כמו כן באגרת המשפט.