ת"ת 30501-12-14 בנק הפועלים בע"מ נ' אל קבהא

החלטת רשמת ההוצל"פ מלשכת כפר סבא, מיום 23/11/2014 הורתה להעביר את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות לבימ"ש זה. 

ביום 15/12/2014 ניתנה החלטה המזמינה את תשובת המשיב וביום 29/12/2014 ניתנה החלטה על גבי תשובת המשיב המאזכרת את זכות המענה השמורה לחייב, ואכן, זכות זו מומשה על ידו ביום 5/1/2015.

בקשת המבקש (בסעיף 7 לבקשה) מנומקת בעטיו של חיפוש מלא ושלם שערך המבקש אחר מסמכים שקיבל מן המשיב, המוכיחים לטענתו קבלת מסמך סגירת החשבון ויתרת חוב מאופסת.

אותה בקשה ממש מצוין, כי תצהיר המבקש לתמיכה בהתנגדות מהווה חלק בלתי נפרד ממנה, היינו, מן הבקשה להארכת מועד.

עיון בתצהיר השייך מגלה, כי כל כולו עוסק בהתנגדות ולא בבקשה להארכת מועד.

תשובת המשיב על גבי 8 עמודים מציינת, כי האזהרה לחייב נמסרה לו באמצעות אמו ביום 20/05/2014 ובהעדר התנגדות החל המשיב להמשיך בהליכי גבייה ביום 26/6/2014 וכך קרן החוב בת 1,882₪, עמדה ביום 3/12/2014 על כ- 3,900₪.

התשובה מציינת, כי אין בבקשה טעם מיוחד כלשהו מכוחו יוארך המועד, אין המבקש מכחיש את מועד קבלת האזהרה ועצם קבלתה, הואיל וצירף כנספח 1 להתנגדות את האזהרה השייכת.

נימוקי הערעור אינם נסמכים בתצהיר.

יתרה מזאת, ביום 9/9/2014 נוצר קשר בין ב"כ המבקש לב"כ המשיב ואף במועד זה כבר היה מקום לבקשת ארכה.

לגופו של עניין מוקדשים עוד שני עמודים שתמציתם, כי גם אם כל טענות המבקש נכונות עדיין קיימת יתרת חוב.

תשובת המבקש מציינת, כי הוא חסר ניסיון בתחום תיקי הוצל"פ, לא ידע מה לעשות וכי למיטב הבנתו יש לו טענות הגנה טובות מאוד.