ת"ת 30330-08-16 ידיעות תקשורת בע"מ נ' סימנדואב ואח'

מונחת לפני תביעה כספית ע"ס 1,062 ש"ח. התביעה היא בגין הספקת שירות של פרסום.

הנתבעים הם בני זוג. התביעה הוגשה בראשית נגד נתבעת 1. התביעה נסמכת על הזמנה בה נכתב שם המזמין "אור טסלר" ושם בית העסק "תמר טסלר".

נתבעת 1 הגישה בקשת רשות להתגונן בה טענה כי כלל לא עשתה כל עסקה עם התובעת ועל כן יש לדחות התביעה נגדה. התובעת הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה שנעתרה וצירפה את בעלה של נתבעת 1, נתבע 2.

נתבע 2 הגיש בקשה למתן פסק דין נגדו על סכום הקרן בלבד. הבקשה הועברה לתגובת התובעת.

התובעת מסכימה למתן פסק דין נגד נתבע 2 אך מבקשת לחייבו במלוא סכם החוב בתיק ההוצל"פ בנוסף להוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בבית המשפט.

הוגשה תגובה לתגובה ללא נטילת רשות.

לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה, והתגובה לתגובה, באתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת התובעת.

אין ספק כי נתבע 1 ביקש לחמוק מתשלום החוב - חוב של כ 1,000 ש"חל במשך זמן רב . לאחר שהוגשה התביעה, ניסה הוא ואשתו נתבעת 1 להתחמק ולמשוך את ההליך בטענה הטכנית כי נתבעת 1 לא הזמינה שירות כלשהו מהתובעת. ודוק: בבקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת 1 אין כל התייחסות לעובדה שבעלה נתבע 2 הזמין את השירות שבגינו נוצר החוב שטרם שולם.

כמחזיק שלל רב, טוען נתבע 2 בתגובתו פעם אחר פעם כי נתבעת 1 נתבעה שלא כדין.

אני מסכים עם טענת התובעת כי התעלמות נתבעת 1 מן העובדה שמדובר בחוב של בעלה שטרם שולם, והצגת התמונה כאילו הוגשה תביעה בגין חוב שאינו קיים שעה שהעובדות ידועות לנתבעת 1 ששמה ואף מספר הזהות שלה רשומים בהזמנה , מוכיחה כי הנתבעים ביחד פעלו בחוסר תום לב תוך ניסיון לנצל את השיבוש שנוצר ( על ידי מי ?) בזהות של המזמין.