ת"ת 29826-04-17 בן ציון נ' לוי

בפני התנגדות לביצוע תביעה בסך 17,495 ₪, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 505044-01-17), ושעניינה אי-תשלום עבור ארוע בת-מצווה שערך המבקש עבור בתו אצל המשיב.

בהתנגדות, שנתמכה בתצהירו של המבקש, נכתב כי הארוע היה רצוף תקלות ומחדלים, שהפכו אותו מיום חג כמעט ליום אבל. כך, עמדות משחקי המחשב שהובטחו התבררו כשני מסכים בלבד, ובהם משחקים שאינם מתאימים לבני 12; לא היו שטיח אדום, בלונים ומסך עשן שהובטחו, אלא רק בד אדום באורך 2 מטר שנפרס, ובסופו מכשיר קטן להפצת עשן; בר הפופקורן והחטיפים ובר המתוקים היו דלים ביותר; היה מיץ במקום ברד; בר המתוקים כלל 4 מגשונים עם סוכריות גומי ומספר עוגיות מאפינס – וכמות זו לא חודשה במהלך כל הארוע; מפל השוקולד היה קטן וביתי, והספיק רק לחלק מהמוזמנים, ואת המרשמלו היה צריך לטבול בידיים, בהעדר מזלגות וקיסמים; הופל הבלגי שאמור היה להיות קינוח הוגש לפני הפיצה שהיתה אמורה להיות המנה העיקרית, והספיק רק ל-20 ילדים; הגיעו רק 8 מגשי פיצה (שאמורים היו להיאפות במקום) והספיקו רק לחלק מהילדים; היו 6 סלטים ולא 8; היו 5 אנשי צוות ולא 8; לא היתה הפרדה בין הילדים למבוגרים כמובטח, ולא היה בר משקאות נפרד לילדים; צילום הארוע בוידיאו לא נמסר להם. כל המחדלים האמורים גרמו לכך, לפי התצהיר, שאשתו של המבקש בכתה כל הארוע, ילדים התלוננו על רעב ובכו, המבקש ואשתו היו טרודים כל העת בהשגחה שלא יימזגו משקאות אלכוהוליים לילדים; ובלשון המבקש: "לא היתה לנו שום הנאה מהארוע. ההיפך הוא הנכון. כל הארוע היינו עצבניים, כעוסים, מבויישים ובוכים."

המבקש נחקר על תצהירו. הוא אישר כי היה תקליטן והיה בר שתיה קלה. הוא לא ידע לספר כמה סוגי חטיפים היו בבר החטיפים, לאחר מכן הסביר כי אינו מעורה בפרטים, ואינו יודע מה בדיוק הובטח בעניין זה, שכן אשתו היא שטיפלה בכך. גם לגבי הפיצות אישר כי אינו יודע כמה מגשי פיצה הגיעו, ואף לא יכול היה לשלול את האפשרות שהפיצות הגיעו לא אפויות ונאפו במקום. הוא אישר, כי על פי החוזה הובטחו עד 120 מנות פיצה, ולא ידע לספר אם יכול להיות שחלק מהילדים אכלו כמה מנות. הוא לא ידע להגיד אם אשתו פנתה למישהו במהלך הארוע בתלונות; הוא עצמו פנה רק לאשתו. הוא לא ידע להגיד אם היו פרסים לילדים. הוא לא ידע מהו "בר אקטיבי" שהובטח בהסכם, אך אישר כי הביאו שתיה קלה לרחבה, עם כוסות חד פעמיים. הוא אישר כי היה ופל בלגי, והיה מפל שוקולד. הוא אישר כי בהסכם אכן מופיע שיהיו 5 אנשי צוות, ולא 8, אך טען כי כך הובטח. הוא לא ידע להגיד מתי צולמה התמונה שצורפה לתצהירו, ובה נראים 6 סוגי סלטים על השולחן, ולא יכול היה לשלול כי צולמה לפני הארוע.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

דומני, שאנו מצויים על ספה של קביעה, כי גרסתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, נוכח מה שהתברר בחקירה הנגדית, לאמור: כי את מרבית הטענות שהועלו אין המבקש יודע לפרט או להסביר, ומקורן ככל הנראה באשתו.

אמנם, ככלל אין מניעה בשלב דיוני זה להביא בתצהיר טענות מפי השמועה, אולם יש לפרט עובדה זו בתצהיר, ולהבהיר, כי המצהיר אינו מעיד מידיעתו. לא כך נוסח התצהיר. תצהיר של אשת המבקש לא הוגשה. לבד מכך, מתשובות המבקש התקבל הרושם הברור, כי אולי בפיו טרוניות כנות כאלה ואחרות (ואולי לא), אולם התיאור בהתנגדות מופרז, והמבקש עצמו לא הסתובב במהלך הארוע עצבני, כעוס, מבויש ובוכה, או היה טרוד ללא הפסקה בהשגחה על ילדים לבל ישתו משקאות אלכוהוליים.

מאידך גיסא, נדמה כי הגרסה לא קרסה לחלוטין, ולפחות מקצת מהטרוניות עודן נשמעות מפיו של המבקש. גם המבקש מודה, כי התכוון לשלם עבור הארוע, אולם סבר כי עליו לשלם פחות מהמחיר החוזי, נוכח המחדלים שתאר.