ת"ת 29726-01-14 עיריית באר שבע נ' חרבון

רשם ההוצל"פ קבע, בהחלטתו מיום 12/1/2014, כי התנגדות המבקש הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד.

עוד קבע, כי המועד האחרון להגשת התנגדות מבלי להיזקק לארכה, חל ביום 5/11/2010.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו מיום 12/1/2014, בו מציין הוא, כי הוא גרוש משנת 2005, כי מי שחייב כספים לזוכה זאת אשתו לשעבר.

עוד מציין, כי לא קיבל מסמך כלשהו ולא ידע על החוב עליו נודע לו "לפני מעט זמן כאשר הופיעו לי עיקולים".

ביום 19/1/2014 הוגשה תשובת הזוכה.

רובה מוקדשת לטענה (הלא נכונה לטעמי – ש.ר), כי היה על רשם ההוצל"פ להעביר את ההתנגדות לבימ"ש השלום בבאר שבע.

לגופו של עניין (למן סעיף 7 לתשובה) אין לנתבע סיכוי כלשהו להדוף התובענה, באשר מדובר בחוב שנובע מאגרת חינוך של ילדו והתשלום חל על ההורים עפ"י החוק.

המבקש גם אינו מראה מאומה באשר למסירת האזהרה לידיו.

ביום 27/4/2014 ציינה הזוכה בהודעתה, כי שלחה את תגובתה אל הנתבע וביום 29/4/2014 ניתנה על ידי החלטה המציינת, כי מענו העדכני של החייב בתיק זה, אינו המען אליו שלחה את תשובתה.

ביום 24/7/2014, הוגשה בקשת הזוכה ליתן החלטה בצירוף סימוכין למשלוח דואר רשום עפ"י מענו העדכני של החייב.

מן הסימוכין עולה, כי דבר הדואר הרשום הוחזר לשולח ביום 19/5/2014, הואיל ולא נדרש.

באשר לסמכות המקומית קובע הדין אחרת מעמדת הזוכה, המוזמנת לעיין בפסה"ד המנחה בסוגיה זו, בר"ע 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נגד כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ [מאגר נבו], וכן בהחלטת ביהמ"ש העליון ברע"א 3636/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נגד פ.ת פאנת בע"מ [מאגר נבו].