ת"ת 2894-07-16 לוטן נ' לסובוי ואח'

בעניין: התנגדות לביצוע התביעה ובקשה להארכת מועד

1.ביום 24/6/15 הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 4,333 ₪ כנגד הנתבעים. כתב התביעה אינו מנוסח כנדרש. בכותרת התביעה נמחקו שם התובע ובא כוחו כפי שהודפסו ותחתם הוספו שם התובע ובא כוחו בכתב יד. בסעיף 1 של כתב התביעה המודפס נכתב כי התובע הינו זיו לוטן. בסעיף 7 לכתב התביעה נכתב כי חובם של הנתבעים עומד כיום על סך של 1,733 ₪, סכום הנמוך ב – 2,600 ₪ מסכום התביעה כאמור בכותרת כתב התביעה. עיון במכתב ההתראה מיום 26/3/15 אשר צורף לכתב התביעה מחזק את הרושם לפיו הסכום הנקוב בסעיף 7 לכתב התביעה הוא סכום התביעה הנכון שכן יש הסבר בסעיף 3 למכתב בדבר תשלומים בסך כולל של 2,600 ₪ אותם שילמו הנתבעים לאחר הודעתם בדבר רצונם להוציא את בתם מגן הילדים של התובע. ממסמכים שהתקבלו מלשכת ההוצאה לפועל עולה כי התיק נפתח לפי סכום התביעה בכותרת התביעה, שעל פני הדברים אינו סכום התביעה הנכון. די באמור לעיל כדי למנוע תוצאה לפיה לא התקיים בכל מקרה הליך משפטי מלא בתיק זה.

2.מעיון בכתב התביעה ומכתב ההתראה כמכלול מתקבל הרושם כי התביעה הוגשה בשל אי תשלום הסך של 1,733 ₪ בגין יתרת 20 ימים מתוך 30 ימי ההתראה שהיה על הנתבעים לשלם לאחר שהודיעו ביום 21/1/15 על רצונם להוציא את בתם ציפורה מגן הילדים של התובע.

3.בהתאם לנתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה חלקית של האזהרה לנתבעים בכתובתם הרשומה במשרד הפנים ברח' יערה 13/6 בחיפה ביום 9/9/15.

4.ביום 29/6/16 הגישו הנתבעים התנגדות ובקשה להארכת מועד. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות טענו הנתבעים כי רק ביום 2/6/16 בעקבות שיחת טלפון עם הבנק בו מתנהל חשבונם, נודע להם לראשונה על הגשת התביעה. הנתבעים טוענים כי עזבו את הדירה ברח' יערות 13 בסוף חודש יולי 2015 ועברו להתגורר בדירה אחרת ברח' סמולנסקי 10 בחיפה החל מיום 26/7/15 כאמור בעמוד הראשון של הסכם השכירות שצורף לבקשה. הנתבעים מלינים על כך כי התובע לא יצר איתם קשר טלפוני על מנת להסדיר את העניין או לפחות למסור להם את כתבי הטענות באמצעות מספרי הטלפון הנמצאים ברשותו ולאור ידיעת ב"כ התובע ועובדי הגן כי הנתבע הוא עורך דין במקצועו.

5.לגופו של עניין טוענים הנתבעים כי ביום 4/1/15 הפסיקה הילדה להגיע לגן. ביום 13/1/15 ניסתה הנתבעת ליצור קשר עם ב"כ התובע אשר הציג את עצמו כבעלים ומנהל של גן ילדים. עוד טוענת הנתבעת כי כאשר התובע לא ענה לה לטלפון היא שלחה לו מסרון בו ביקשה לחזור אליה עקב שינוי בתוכניות ההורים לגבי גן לילדה. הנתבעים טוענים כי החליטו להפסיק לשלוח את הילדה לגן של התובע עקב התנהלות לא תקינה בצוות הגן ותחלופת צוות תכופה. לאחר שאף אחד מצוות הגן וגם ב"כ התובע לא התקשרו לנתבעים כדי לברר מדוע הילדה לא מגיעה לגן, הודיעה הנתבעת במייל לב"כ התובע על הכוונה להפסיק להשתמש בשירותי הגן. חרף האמור לעיל שילמו הנתבעים את התשלום לגן עבור כל חודש ינואר עד ליום 2/3/15. לאחר מכן, התקיימו מס' שיחות והתכתבויות בין הנתבעת לבין ב"כ התובע כדי לסיים את הפרשה בהסכמה אולם התובע לא הביע כל רצון לגלות גמישות. לאחר שהתובע הבהיר כי בכוונתו לפנות להליך משפטי אם לא ישולם החוב לו הוא טוען, ביקשה הנתבעת מב"כ התובע ליצור קשר עם הנתבע ואף צירפה את מס' הפקס במשרדו, אך ב"כ התובע לא יצר קשר עם הנתבע.

6.במסגרת ההתנגדות ומאוחריותר במסגרת בקשה נפרדת, ביקשו הנתבעים לבטל את העיקול שהוטל על חשבונות הבנק שלהם. ביום 7/7/16 ניתנה החלטה המורה על צירוף מסמכים נדרשים והעברת הבקשה לתגובת הצד שכנגד והגשת אישור המסירה לתיק, אולם הנתבעים לא פעלו בהתאם להחלטה זו ולכן לא ניתנה החלטה נפרדת בבקשה לביטול עיקול.

7.ביום 19/7/16 הוגשה תגובת התובע. התובע טוען כי הוא פנסיונר שעמל כל חייו ובגיל השלישי פתח גן ילדים ממניעים אידאולוגיים. מוסבר כי כחלק מאידאולוגיה זו רשאים ההורים להוציא את הילד מהגן לאחר התראה בת 30 יום. נטען כי הגן פועל ללא רבב והנתבעים מעולם לא הלינו על בעיה כלשהי בגן. נטען כי ביום השני להעדרות הקטינה, צוות הגן יצר קשר עם הנתבעת. נטען כי לאחר מס' ימים במהלכם ניסו הצדדים לחזור זה לזו, הודיעה הנתבעת במייל שהיא מבקשת להוציא את בתה מהגן. הנתבעים החלו לפנות לתובע בבקשה להקטין את גובה התשלום הנדרש תוך ניסיון סחיטה אולם סורבו. נטען כי לא ראוי לנהל הליך משפטי על סכום החוב הנידון בפרט כאשר המסכת המשפטית ומסכת העובדות כה ברורות. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות נטען כי האזהרה נמסרה לכתובת הידועה של הנתבעים כפי שמולאה בטופס ההרשמה לגן. נטען כי השאילתא ממשרד הפנים מצביעה על כך שהנתבעים המשיכו לחמוק מדרישות חיוב מהגן למרות שעברו דירה ואולי גם מחובות אחרים. נטען כי ההמחאות שנתנו הנתבעים חזרו בקביעות והתובע המתין לתשלומי שכר הלימוד במשך חודשים רבים למרות שהדבר גרם לו לטרדה רבה. עוד נטען כי אין כל צידוק להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בשנה. נטען כי המצאה במשרדו של הנתבע אינה רלבנטית כאשר לא ביקש במפורש לקבל מסמכים בכתובת זו וכאשר לא ברור אם הוא עורך דין שכיר או עצמאי.

8.ביום 7/9/16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובע. נטען כי הנתבעים לא מסרו הודעה פורמלית על סיום ההתקשרות עם הגן מיד עם קבלת ההחלטה כי חששו מאי הנעימות שתיווצר אצל הגננת הראשית, אמו של ב"כ התובע, עמם היו להם יחסים טובים. נטען כי ההודעה על העזיבה נשלחה במייל ביום 18/1/15 וב"כ התובע השיב כי יש לשלם עבור הגן עד 18/2/15. בחילופי המסרונים ביקשה הנתבעת לראות את המסרון מיום 13/1/15 כמועד ההודעה על סיום ההתקשרות אך סורבה. באשר למסירה נטען כי בתיק אישור על משלוח דואר רשום מיום 24/6/15 ואין בקשה לאישור מסירה אישית. מודגש פער הזמנים בין מועד הפקת השאילתא ממשרד הפנים, 12/5/15 לבין מועד כניסת הנתבעים לדירה החדשה ברח' סמולנסקי ביום 26/7/15. נטען כי אין ספק כי אם ב"כ התובע לא היה מסתפק במסירה פורמלית והיה דואג לבצע מסירה בפועל, העניין לא היה מגיע עד להטלת עיקולים שכן הנתבעים היו מגיבים בזמן לכתב התביעה ומגיעים לפתרון עם התובע.