ת"ת 28483-05-15 סטולר נ' בנצ'וק

לפניי בקשה לסילוק ההתנגדות שהגיש המשיב/התובע על הסף מחמת מעשה בית דין.

המשיב הגיש ביום 3.9.13 תובענה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל וזאת בגין שכר טרחה אותו חב לו המבקש, לטענתו בעבור שירותים משפטיים שהעניק לו במסגרת תיק תעבורה בו טיפל עבור המבקש כלפיו נטען כי נהג תחת השפעת אלכוהול.

3.ההתנגדות שהובאה בפניי הוגשה על ידי המבקש בעצמו ובה הוא מודה בקבלת שירותי המשיב לטיפול בעבירת התעבורה אולם טוען כי המשיב השהה הטיפול בתיק במשך מספר שנים ולבסוף הציע לו "הסכם" לסיום התיק בשלושה חודשי פסילה, תוצאה לה לא היה מוכן להסכים. על כן שכר לטענתו שירותי עו"ד אחר אשר השיג עבורו הסדר נוח יותר ולכן לשיטתו אין הוא חב למשיב מאום.

5. המשיב הגיש ביום 19.5.15 בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לטענתו, בגין אותה תביעה הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקריות התנגדות קודמת (תוך שהוא מיוצג) והתנגדות זו מוצתה עד תום ונדחתה בפני כבוד הרשם שמעון רומי במסגרת ת"ת 9397-04-14 וזאת ביום 12.6.14 (להלן "ההתנגדות הראשונה").

6.ביום 4.6.15 הוריתי למבקש להגיב לבקשה. החלטתי נשלחה למענו המוצהר של המבקש על פי ההתנגדות שהגיש אולם אישור המסירה מיום 7.2.15 חזר לבית המשפט עם הכיתוב "לא נדרש". מאחר וההחלטה נשלחה לכתובתו המוצהרת של המבקש הנני רואה באישור מסירה זה בבחינת "המצאה כדין". מיותר לציין כי תגובת המבקש לא הוגשה לבית המשפט במסגרת המועדים הנקובים בהחלטה.

7.לאחר שעיינתי בבקשה לדחיית ההתנגדות על הסף, ובהיעדר תגובת המבקש שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

8.לאור תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט, בכל עת, לדחות תובענה מחמת מעשה בית דין, יחד עם זאת, הלכה היא, כי הליך זה של סילוק על הסף ייעשה אך במקרים קיצוניים בהם ברור וגלוי על פני הדברים כי אין לתובע כל סיכוי לזכות בסעד הנדרש.