ת"ת 28052-07-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' שראל

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 13.5.14 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה על סכום קצוב על סך 5,663.19 ₪ בגין תשלום השתתפות עצמית לפי פוליסת אחריות מקצועית שהעניקה התובעת לנתבע בפוליסת ביטוח שמספרה 0010217726044 (להלן: "הפוליסה"). תשלום זה נבע כתוצאה מהפעלת הפוליסה בעקבות הליך משפטי שנוהל כנגד הנתבע על ידי צד שלישי. לכתב התביעה צורפו העתק מהפוליסה המעידה על גובה סכום ההשתתפות העצמית בגובה 1500 דולר מיום 16.3.04, תחשיב חובו של הנתבע אצל התובעת מיום 4.3.14, מכתב דרישה מיום 21.1.13 והתראה טרם הגשת תביעה מיום 4.3.14. תשובות הנתבע להתראה ולמכתב הדרישה לא צורפו.

2.הנתבע, רואה חשבון במקצועו, הגיש התנגדות במסגרתה טען שמשרדו היה מבוטח בביטוח לכיסוי אחריות מקצועית אצל הנתבעת החל משנת 1987 ואילך. הנתבע טען כי בשנת 2004 הוגשה כנגדו תביעה נזיקית, בגין טענות לרשלנות מקצועית , שהתבררה במסגרת ת"א (קריות) 2466-04 יהודית בלנגה נ' שמעון שראל. הנתבע טען כי בשלב זה התובעת העמידה לרשותו את יועציה המשפטיים על מנת להתגונן בפני התביעה הנזיקית. במסגרת ניהול הליך משפטי זה, טען הנתבע כי דרש לקיים דיון הוכחות בתיק על מנת שבסופו, התובעת בהליך תחויב בתשלום מלא של כל ההוצאות המשפטיות וכן בתשלום של הוצאות לדוגמא. תוצאת התביעה נגד הנתבע בתיק בלנגה הייתה דחיית התביעה נגד הנתבע ללא צו להוצאות. לתמיכה צירף הנתבע העתק מפסק הדין מיום 7.9.11.

3.הנתבע מלין על כך כי ללא ידיעתו ובניגוד לדרישתו והסכמתו, באי- כוחה של התובעת הסכימו לסגירת התיק ללא חיוב בהוצאות. הנתבע מוסיף ומציין כי ויתור על קיומם של הליך הוכחות לעניין הנזק ודיון לעניין ההוצאות המשפטיות , הוסכם ביוזמת ולבקשת באי כוחה של התובעת.

4.הנתבע מוסיף וטוען כי התיק נסגר בהעדר הצדדים ומבלי לשתף וליידע אותו בהליך המשפטי ובתוצאותיו. זאת על מנת שיוכל לממש את זכותו להגיש ערעור על פסק הדין במועד. לטענתו, משלא מיצתה התובעת את זכותה לתבוע בתיק את כל ההוצאות המשפטיות שדרש הנתבע לקבל ושהגיעו לה, אין לה להלין אלא על עצמה ואין היא יכולה כעת לדרוש מהנתבע השבתן.

5.עוד טוען הנתבע כי משנדחתה התביעה כנגדו ולא הוכח כי נגרם נזק כלשהו לצד ג', לא חלה עליו חבות בתשלום דמי השתתפות עצמית , אפילו כאשר מדובר בהוצאות משפטיות. הנתבע מבסס את טענתו על סעיף 7 בספרון המצורף לפוליסה, המגדיר מהי "השתתפות עצמית". ס' 7 הנ"ל קובע כי " השתתפות עצמית – הסכום הראשוני בו ישא המבוטח מתוך סכום השיפוי לרבות הוצאות המשפט הסבירות שישולמו עקב נזק המכוסה בפוליסה זו ". הנתבע טוען כי התובעת, תובעת ממנו לשלם לה דמי השתתפות עצמית בהסתמך על תנאי פוליסה שלא מתאימים למקרה דנן. שכן, באם לא נגרם כל נזק , ההגדרה של השתתפות עצמית לא חלה עליו ואין הוא נדרש לשלמם.

בעניין זה, סלע המחלוקת העיקרי נעוץ דווקא בשאלת תחולתה של תנית ההשתתפות העצמית בנסיבות בהן תביעת הצד השלישי כנגד המבוטח נדחתה. השאלה היא, האם תנית ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה מטילה על המבוטח חובה להשתתף בהוצאות שהוציאה המבטחת לשם ניהול ההגנה. סקירת הפסיקה בשאלה זו מעלה כי במקרים שבהם נקבע בפוליסה כי המבוטח ישא בהשתתפות עצמית בגין כל "אובדן או נזק" נטה בית המשפט לפטור את המבוטח מתשלום השתתפות עצמית, שכן הוצאות המשפט לא נתפסו כ"אובדן או נזק" (ראה: ת"א (שלום נתניה) 10989/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פנט (2006); ת"א (שלום, ת"א) 754353/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנירוב (2005)). בדומה, נקבע, כי אין המבוטח נדרש להשתתף בהוצאות המבטח כאשר הפוליסה מחייבת אותו לשאת בסכומים שהוציא המבטח "עקב תשלום תביעה". בית המשפט סבר בהקשר זה כי הוצאות שהוצאו במסגרת התגוננות מפני תביעה שנדחתה אינן בגדר סכומים שהוצאו "עקב תשלום תביעה". (ראה: ת"א (שלום, ת"א) 192377/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לביא (נבו) (2003)). אם כן, לשון הפוליסה מהווה נקודת מוצא הכרחית לדיון בשאלת ההשתתפות. עם זאת, לשון הפוליסה אינה חזות הכל. מעבר לשיקולים הלשוניים והפרשניים, הרי שלנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה עשויה להיות השפעה מכרעת על תוצאת ההתדיינות. לדעת המלומד ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח", פרק 26, עמוד 1205 - האיזון הראוי בין זכויות הצדדים עשוי להתבסס על המודל שלהלן . מחד גיסא, יש להכיר בזכות המבטח לגבות דמי השתתפות עצמית בגין תביעה שנדחתה, אם קיימת בפוליסה תניה ברוח זו. מאידך גיסא, מאחר שאין מדובר בזכות מובנת מאליה, מבטח המבקש להסתמך עליה נדרש לקיים כמה תנאים מקדמיים. ראשית, עליו לנסח את התניה המטילה על המבוטח את נטל ההשתתפות באופן בהיר וחד משמעי. שנית, עליו להסב את תשומת ליבו של המבוטח לקיומה של התניה, אם על ידי הבלטתה בפוליסה ואם בדרך אחרת. שלישית, עליו לקיים את מצוות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 ולקבל את הסכמת המבוטח, במקרים המתאימים, לכל הסדר משפטי העשוי לגרום לחיובו בדמי השתתפות עצמית וזאת במיוחד כאשר תביעת הצד השלישי נמחקת או נדחית ללא צו להוצאות.

6.עוד טוען הנתבע כי אף אם נכונה טענת התובעת בדבר חבותו לשלם לה דמי השתתפות עצמית בסכום שנקבע מראש ושאיננו מותנה וקשור לתוצאות התביעה, הרי שהדרישה לתשלום צמחה עת שהסכימה התובעת לייצגו בהליכים והגישה את כתב ההגנה בתיק בשנת 2004. לפיכך לטענת הנתבע, היה על התובעת לדרוש את דמי ההשתתפות העצמית כבר בשנת 2004 ולא לפעול בשיהוי ניכר , כעבור 9 שנים. לטענת התובע חלה התיישנות במקרה דנן ולחילופין די בשיהוי הניכר בו פעלה התובעת כדי להמחיש את חוסר תום ליבה ולהביא לדחיית תביעתה על הסף.

7. בעקבות החלטת בית המשפט המורה לה לעשות כן, הגישה ב"כ התובעת את תגובתה. תגובה זו מעלה טענות אשר אינן מפורטות כנדרש. נטען כי הנתבע ידע היטב אודות תשלום זה והטענה כי חובת השתתפותו בתשלום לא הייתה מובנת לו או שהיא לא הובאה לידיעתו , אינה יכולה לעמוד לו כטענת הגנה. עוד נטען כי בעקבות התביעה שהוגשה כנגד הנתבע ובהתאם לתנאי הפוליסה, שילמה התובעת לצד ג' את הכספים המגיעים לו על פי פסק הדין שניתן. טענה זו לא נתמכה במסמכים רלבנטיים. יתרה מזאת, לא נעשה כל ניסיון, הן בתביעה עצמה והן בתגובה, להוכיח טענה זו ולתת לה פירוט טוב יותר. במצב דברים שכזה ולאור חומר הראיות המצוי בתיק אין מנוס מהמסקנה לפיה התובעת לא העבירה תשלום כלשהו לצד ג', שהרי אם עשתה כן, היה עליה להוכיח זאת על ידי נתונים ומסמכים מתאימים המעידים על כך כבר בכתב התביעה ופרט כי עשתה כן במכתב הדרישה שקדם להגשת התביעה .