ת"ת 26981-10-16 עירית ירושלים נ' עיסא

1.לפניי בקשות להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב והתנגדות לביצוע תובענה שהוגשו ביום 10.10.16.

2.ביום 27.07.2014, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק מס' 03-24872-14-3), הגישה המשיבה כנגד המבקש בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, לפי הוראת סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בגין חוב ארנונה נטען בין המועדים 01.01.2011 ועד 31.12.2013 בסך 9,636 ₪ בנוגע לנכס מס' 30667-023-004-0176 המצוי בענאתה החדשה בירושלים. ביום 10.10.2016 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף ההתנגדות נשוא החלטה זו.

3.לטענת המבקש, לא קיבל דרישה ו/או בקשה ו/או התראה לתשלום חוב כלשהו. כאשר כעולה מטופס האזהרה שהוצג בתיק ההוצאה לפועל, כתב התביעה נמסר לבנו של המבקש ביום 5.9.14 ואולם, לטענתו, לא נודע לו על החוב הנ"ל, אלא, רק ביום 16.7.16 עת נסע לירדן כאשר עוכב במשטרת הגבולות בשל הגבלה על יציאתו מן הארץ שהוטלה עליו במסגרת הליך ההוצאה לפועל.

4.לגופן של טענות המשיבה, לגרסתו, עד עצם יום זה הינו מתגורר בנכס נושא גוש 11 חלקה 198 בענאתה אשר נמצאת בתחום הרשות הפלסטינית ולא בשטחה המוניציפלי של עיריית ירושלים. כן צירף אישור מגורים מאת עיריית ענאתה. משכך, לטענתו, אין הוא חייב למשיבה כל סכום שכן, אין הוא המחזיק ואין הוא המתגורר בנכס נשוא התובענה ולא ברור לו מדוע המשיבה רשמה את הנכס על שמו.

5.לטענת המבקש, הנכס מוחזק על-ידי הרוכש, והמבקש, שהינו קבלן, התבקש למסור את הנכס, כחלק מפרויקט דירות שבנה, במצב שלד, לרוכש שעליו מוטלת החובה לשפץ ולדווח על תשלום הארנונה. זאת ועוד, נכס במצב שלד הינו פטור מתשלום ארנונה. כן מציין המבקש, כי מתנהלים נגדו הליכים קודמים מצד המשיבה (ת"א (י-ם) 29672-09-11), בגין אותן דירות שנבנו, אשר במסגרתם בוטל פסק-דין בהעדר הגנה שניתן נגדו. בנוסף, הגיש המבקש ביום 22.06.2016 כתב ערר לוועדת ערר לענייני ארנונה אודות הנכסים האמורים תוך בקשה להורות על ביטול כלל החיובים ומחיקת רישומו על הנכסים הללו.

6.בדיון שהתקיים בפניי ביום 08.03.2017 נכחו בא-כוחה של המשיבה והמבקש ובא-כוחו. לטענת המבקש, הנכס מוחזק על-ידי אנשים אחרים ואין הוא יודע על סמך מה התבססה המשיבה ברישום הנכסים על שמו. כן הוסיף, כי הסכם המכר נערך לגבי דירת שלד ועל המשיבה היה להעביר את הנכס על שמם של המחזיקים הקיימים בו. בתגובה טען בא-כוחה של המשיבה, כי אין זה מסמכותו של בית-המשפט לדון בטענת "אינני מחזיק" שהעלה המבקש, מה גם שערר קודם שהגיש נדחה במישור המנהלי.

7.לאחר שעיינתי בבקשה למתן ארכה להגשת התנגדות, בהתנגדות ובתשובה לה נחה דעתי, כי דין הבקשה למתן ארכה להידחות. כמו כן, דין ההתנגדות להידחות אף לגופה. המבקש לא התייחס כלל בבקשתו ואף לא העלה כל טענה ולבטח שלא סתר בראיות את העובדה, כי האזהרה נמסרה כדין לבנו ביום 5.9.14. משכך, יש לקבוע, כי זהו המועד בו נמסר לו כתב התביעה כדין. משחלפו למעלה משנתיים ימים מאז וללא מתן טעם מיוחד או טעם בכלל למחדלו מלהגיש התנגדות במועד – הרי שדין בקשתו להידחות. יתרה מכך, אף לשיטתו של המבקש, לפיה נודע לו לראשונה על קיומו של ההליך ביום 16.7.16, חרג המבקש מלהגיש בקשתו במועדים הקבועים בחוק. די בכך כדי לדחות בקשתו.

8.למעלה מן הצורך יוסף, כי עיקר טענת המבקש הינה כי לא החזיק בנכס בזמנים הרלוונטיים. סעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, שעניינו בטענת "אינני מחזיק בנכס", יחד עם סעיף 3(ג) לחוק, קובעים את הסכמות העניינית לדון בטענה זו למנהל הארנונה ומעניקים לבית-המשפט שיקול דעת להתיר טענה בעניין "אינני מחזיק בנכס", גם אם היא מועלית לפניו לראשונה ואולם, בהתאם להלכה הנוהגת, נתון לבית המשפט שיקול דעת לדון בטענת "אינני מחזיק" בנסיבות חריגות ובעניינים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת או בשל שיקולים אחרים, כגון מניעת עיוות דין (ראה למשל: עע"מ 2611/08 שאול בנימין נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 05.05.2010); עת"מ (מחוזי ת"א) 2981-01-13 יוסף כהן נ' עירית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו, 02.01.2014)). לא מצאתי כי העניין שבפניי נופל להגדרת "נסיבות חריגות ובעניינים בעלי חשיבות ציבורים מיוחדת".

9.ודוק, מצאתי, כי טענותיו הינן טענות טכניות או מקצועיות הכרוכות בבירור עובדתי באשר לשימוש שנעשה בנכס, באשר לקביעת טיבו ו/או באשר לקביעת האזור שבו הוא מצוי. יוער, כי שני הצדדים לא הציגו בפני בית המשפט את כל התמונה בכל התנהלותם במישור המנהלי ואולם, נדמה, כי לא היה חולק בין הצדדים, כי התקיימו הליכים מסוג זה אף בעניין הנכס נשוא ההתנגדות דכאן. במצב דברים זה, מן הראוי היה, כי כל טענותיו תועלנה במסגרת האפיק המנהלי העומד לרשותו של המבקש בכפוף לדינים הנוהגים באותו מישור. כן לא מצאתי, כי מדובר בענייננו בנסיבות חריגות כאשר סגירת דלתות בית-המשפט בפני המבקש תמנע את בחינת טענותיו לגופן ותגרום לו לעיוות דין. ברי, כי המבקש מודע להליכי ההשגה והערר בפני מנהל הארנונה, לאור כך שפעל להגיש השגות ועררים לגבי יתר הנכסים הרשומים על שמו, וככל שאלה נדחו והמבקש לא צלח בדרך המנהלית, הרי שלא ניתן לנקוט בהליך של התנגדות כדרך עוקפת הליך מנהלי או בבחינת "מועד ב'". מכל מקום, לו סבור המבקש, כי הוא אינו המחזיק פנויה לו הדרך לנקוט הליך נגד המחזיק הנכון.