ת"ת 26728-02-14 שלהבת תעשיות בע"מ נ' גורסקי

המבקשת עותרת להתיר לה להתנגד לביצוע שיק שהוגש על ידי המשיבה, בטענה כי שותף עסקי שלה עשה שימוש בשיקים ללא רשותה.

ביום 20.3.14 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להארכת מועד, משלא הוגשה תגובת המשיבה לבקשה זו, כפי שנקבע שעליה לעשות, ובית המשפט התבקש לבטל החלטה זו – כמפורט בבקשת המשיבה מיום 20.4.14. לטענת ב"כ המשיבה, אף שההחלטה שהורתה למשיבה להגיב לבקשה להארכת מועד נשלחה אליו במייל, היא לא התקבלה אצלו, ומסיבה זו לא הגיבה המשיבה לבקשה כנדרש.

בדיון שהתקיים בפני ביום 1.2.15 ויתר ב"כ המשיבה על חקירת המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם.

לטענת המבקשת, משטענה כי השיקים נלקחו ללא רשותה, די בכך כדי לבסס את ההצדקה כי תינתן לה הרשות להתנגד לביצוע השיק נשוא התובענה.

המשיבה ציינה, מנגד, כי תצהירה של המבקשת אינו מפורט וכי המבקשת הסתפקה באמירות כלליות וללא התייחסות לעובדות הרלבנטיות הנדרשות. אין בתצהירה של המבקשת, לדעת המשיבה, כדי לפגום באחיזה כשורה של המשיבה בשיק.

באשר לשאלת הארכת המועד והבקשה לביטול החלטת בית המשפט שהתירה אותה, הרי שלא מצאתי להעתר לבקשה והחלטת בית המשפט תיוותר על כנה. הנטיה בפסיקה היום הינה להידרש למכלול הנסיבות לצורך קביעת ה-"טעם המיוחד" הנדרש להארכת מועד, לרבות השאלה האם עומדת לנתבע הגנה טובה לכאורה, תוך עריכת איזון בין האינטרס של החייב כי יתאפשר לו להתגונן כנגד דרישת החוב ובמיוחד מקום בו החוב משמעותי, לבין האינטרס של הזוכה בסופיות הדיון והוודאות כי בחלוף זמן רב יהיה זכאי לפעול לגביית החוב (ר' למשל, רע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה (פורסם בנבו)). משכך, ולאור החלטתי שלהלן בשאלת מתן הרשות להתגונן, הגעתי למסקנה כאמור.

באשר לשאלת מתן הרשות להתגונן, לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).