ת"ת 2666-10-13 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' עטאללה

1. לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, שהוגשה נגד המבקשים בגין יתרת חוב הלוואה, בסך 36,475 ₪.

לאחר דיון קצר שבמהלכו נחקר המבקש 2 על תצהירו, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

2. בכתב התביעה נטען בתמצית, כי המשיב העמיד למבקשים הלוואה, ואלו הפרו התחייבותם לפרוע את ההלוואה. יתרת ההלוואה נכון למועד הגשת התביעה – כסכום התביעה.

לכתב התביעה צורף הסכם ההלוואה משנת 2004. כן צורף העתק מאושר של דף החשבון, שבו נרשם כי החוב מורכב מ-"קרן ריבית והצמדה" בסך 18,684.95 ₪, ומ-"פיגורים" בסך 17,771.26 ₪.

3. במסגרת ההתנגדות טענו המבקשים, כי אכן נטלו מהמשיב הלוואה בסך 588,345 ₪, והלוואה זו הובטחה במשכון על זכויותיהם בדירת המגורים. במשך יותר מארבע שנים שילמו את החזרי ההלוואה כסדר, לטענתם, אך לאחר שנצברו פיגורים בהחזרי ההלוואה, בסכום של כ-42,000 ₪, פעל המשיב למימוש המשכון. המבקשים הצליחו לשלם חלק מהחוב שבפיגור, בסך 30,000 ₪, אך לאחר שלא עלה בידיהם לשלם את יתרת הפיגור, המשכון אכן מומש, והדירה נמכרה בסכום של 600,000 ₪.

לטענת המבקשים, לא ניתן ללמוד מכתב התביעה על כך, שהתביעה אינה מוגשת בגין יתרת חוב פשוטה בחשבון הלוואה, אלא לאחר מימוש משכון.

עוד טוענים המבקשים, כי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נפסק שכ"ט עו"ד גבוה מהמותר על פי התקנות, כאשר ב"כ המשיב ביקש לגזור את שכר טרחתו מהסכום שבפיגור שהצטבר עד למועד המכירה, ולא במועד פתיחת התיק (דבר שהביא להכפלת הסכום).

בנוסף הם טוענים, כי לשיטת המשיב נותרה יתרת חוב לאחר המימוש, אך לא נמסר להם פירוט באשר לאופן שבו חושבה יתרת חוב זו. פירוט זה לא נמסר בכתב התביעה או בהתראה שקדמה לו, ולא ניתן להבין מנספחי כתב התביעה כיצד חושבה אותה יתרה. בכתב התביעה אין הסבר לגבי החוב שבפיגור, ואיך חושבה ריבית הפיגורים, המהווה כמחצית מסכום התביעה.

4. בסיכומיהם חזרו המבקשים על עיקר הדברים, תוך שהם מטיחים טענות קשות כנגד המשיב והתנהלותו. חשבון שערכו המבקשים עצמם מביא, לטענתם, למסקנה כי התשלומים ששילמו, יחד עם תמורת המכירה, עולים בהרבה על ההלוואה שנטלו (פער של כ-240,000 ₪ מעל לסכום ההלוואה המקורי). לא ברור, לטענתם, כיצד לאחר התשלומים שבוצעו על חשבון ההלוואה במשך כארבע שנים, התשלומים על חשבון הפיגורים לאחר פתיחת תיק המימוש, והמכירה שנעשתה, עדיין הם חייבים כ-40,000 ₪.